שני נחמיאס: גבירות ופטרונים - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי לנשים - פוטותרפיה

שני נחמיאס: גבירות ופטרונים

יהודית מצקל אצרה את התערוכה "גבירות ופטרונים" של שני נחמיאס, שמוצגת כעת בבית האמנים.

הטקסט של מצקל מדוייק וממצה כל כך את עבודתה של נחמיאס, שהחלטתי להביא אותו לכאן כפי שהוא נכתב, ללא תוספות והערות משלי:

שני נחמיאס מעלה מספר אפשרויות לקריאת יצירתה הצילומית. תצלומיה מבוימים בקפידה והם מנהלים דיאלוג עם תולדות הצילום, האמנות והתרבות המערבית. זהו צילום עכשווי חתרני, שהנראות שלו יכולה בקלות להיתפס כתצלומים מעידן אחר. ההתעקשות על צילום אנלוגי בשחור/לבן והדפסה ידנית על נייר צילום אינם מן התהליכים המעשיים והאופנתיים של הצילום העכשווי. הפן הטכני והבחירות המדויקות של האמנית משרתים אותה בבואה לייצר תעתוע חזותי ורעיוני.

© שני נחמיאס

סדרת היצירות המוצגות בתערוכה 'גבירות ופטרונים' מציגה חמש נשים וגבר אחד. חקירתה של נחמיאס ביחס לצילום שואלת מניירות מעולם האופנה ומתייחסת לבגד, לתהליכי הפקתו, ולתכתיבי טעם ואופנה כמלכודת דבש: בעוד גוף האדם הופך לכלי בידי תהליכים גלובאליים וצרכניים המשרתים את חברות העל והכלכלה העולמית, ישותו ואישיותו של האנדבידואל הולכת ומטשטשת. אמירה שכזו מוגשת לעיני הצופה כמטעם המונח על צלחת יוקרתית ומקושטת :"מזה זמן מה, יצרו פרסומאים מודל יופי נשי חדש, זו של הדוגמנית האנדרוגינית…אולם, שלא כמו לפנים, מודל היופי הנשי העכשווי אינו פרי דמיונם של גברים, אלא של מעצבי העל, כולם הומוסקסואלים, המתרגשים למראה גופה הנערי של דוגמנית מזרח-אירופאית בגיל טרום בגרות". כך כותב אריק זמור (ZEMMOUR) בספרו 'המין הראשון' משנת 2006 (כותרת ספרו מתייחסת לספרה הידוע של סימון דה בובואר "המין השני" משנת 1949).

© שני נחמיאס

נחמיאס מסבירה את תהליכי בניית תפיסת העולם האמנותית שלה: "הגוף הופך למקום בו ניטשת מלחמה דמיונית, בין כוחות הטבע לכוחות השוק". ואכן נראה כי האמנית יוצאת חוצץ נגד תכתיבי טעם, אופנה ושוק. היא מבקשת לעצמה את עשיית הצדק למיקומו של הגוף בכלל והגוף הנשי בפרט. תצלומיה המבוימים מקצינים את האמירה ומתעתעים כשהיא מציגה דמות חנוטה בתוך בגד גוף וידיה עטופות במה שנראה ממבט ראשון ככפפות איגרוף אך מתברר כתחבושת המסתירה גדמים. בתצלום אחר, ליזה רוקדת בלבוש העוטף את פלג גופה התחתון ככלוב/קרינולינה המגביל את תנועותיה למרחב ברור ומסומן. ביצירת התצלום המבוים, שני נחמיאס בונה סצנות בלתי אפשריות לגוף האנושי. מרחב ממושטר, מגביל וכולא, כעלבון גמור לגוף האינדיבידואלי.

ברובד המרחב המשפיע והמניח השראה ליצירתה של נחמיאס נמצאים שני אמנים: ג'ואל פיטר ויתקין ואנה הוך ( 1889-1978).

הוך, אמנית גרמניה, היתה ממייסדי זרם הדאדא הברלינאי ויצרה פוטומונטאז'ים הנותנים פרשנות חדשה ורעננה לזהות הנשית בתוך עולם תעשייתי, טכנולוגי, מתחדש. אומרת נחמיאס: "הגילוי המסעיר מבחינתי היה שהוך עיצבה במשך שנים את שרטוטי הגזרות לעיתוני האופנה הגרמניים ולעיתים השתמשה בדוגמאות הגזירה כמצע ליצירתה. מפות הגזירה נראות בעיני כמפות קרב. רק יודעי דבר ידעו כיצד לפענח אותן. הרעיון לשלב ביצירותי פוטומונטאז'ים השאולים מעיתוני אופנה ותפירה ביתית מהווה אזכור ושיח עם יצירתה של הוך, שלטעמי לא זכתה לחשיפה ראויה".

האמן האחר עמו מנהלת נחמיאס שיח אמנותי הוא ג'ואל-פיטר ויתקין. דמויותיו המיוסרות של ויתקין, דמויות אנושיות משולי החברה, חריגות, מקבלות ביצירתו מעמד של קדושה. ויתקין, במעשה האמנות שלו, מעלה את מצולמיו למעמד של מרטירים בעלי הילה של יופי שהינו מעבר לתבונה ולתפיסה האנושית.

© שני נחמיאס

מעבר להשפעות והשיח האמנותי המתקיים ביצירתה של שני נחמיאס, יש לקרוא את מבטה ועמדתה כאמנית וכאישה היוצאת חוצץ כנגד מה שמכונה 'אופנתי'. במאמר הנושא את הכותרת 'אופנה', כתב הסוציולוג הגרמני גאורג זימל בשנת 1904: "אופנה פירושה ניסיון להידמות למודל לחיקוי כלשהו ותפקידה לענות על הצורך בהסתגלות חברתית …בה בעת ולא במידה פחותה, האופנה עונה גם על הצורך בהבחנה, בשוני, וברצון לשינוי תמידי ולהשוואה".

האופנה טומנת בחובה סתירות ומורכבויות: מן הצד האחד הגוף האנושי מחפש לעצמו זהות אינדיבידואלית ומן הצד השני רצון עז להשתייך , להיות מקובל ולא להיחשב לחריג. האופנה אינה מתחשבת וגם לא חסה על החריג: להיות בעל גוף שמידותיו חורגות ממה שמכונה 'נכון' פירושו לא להיות 'שייך' או 'מקובל'. וודאי שהאופנה לא מתייחסת לבעלי מום כמו גידמים או פיסחים. נשאלת השאלה: האם באמת הבגד הוא זה שעושה את האדם?! בערוצי הטלוויזיה בעולם ובארץ, כמו ב-BBC, ניתן לצפות בתוכניות אופנה המנסות, כנראה ללא הצלחה מרובה , לענות על השאלה. אבל האם אי פעם מי ממכתיבי הטעם הגלובלי חתר תחת תכתיביו הוא?!

שני נחמיאס מציגה בתערוכתה מבט לגלגני, ביקורתי, לעיתים טראגי ולעיתים קומי:" אני מבקשת לחזק את טענתי בדבר קיומה של 'רודנות חברתית' המכתיבה דפוסי יופי נשי מבלי להתחשב בטבעו של האינדיבידואל". מצהירה נחמיאס. נראה כי הגולם קם על יוצרו. מידות הבגד הן אלה שמכתיבות את מהות הגוף, ולא להיפך! אשה שניחנה בגוף פחות ממושלם, מה יהיה גורלה בבואה לבחור את תכתיבי האופנה האחרונה? האם תצא מן החנות בבושת פנים ואולי תפרוש לחלוטין מן המרוץ אחר מה ש'נכון' ? הצופים והמבקרים בתערוכתה של שני נחמיאס ודאי יגבשו לעצמם עמדה ביחסם למושגים בדבר מעמדה וכוחנותה של האופנה. האם האופנה עושה חסד עם הגדרת 'האני' או אולי חותרת תחתיו ? וכך אולי גם נוכל לבחון את השאלה העתיקה : האם אמנות משפיעה ?

© שני נחמיאס

*PATRON –

פירוש המילה 'פטרון' בעברית ובצרפתית הוא אדון, שומר, אפוטרופוס, סנדק, נותן חסות.

בצרפתית ישנה למילה משמעות נוספת: פטרון הוא השרטוט על פיו גוזרים את הבד לפני תפירתו, וכך גם מכונות הוראות הגזירה והתפירה המצורפות לירחוני התפירה העצמית.

תערוכת יחיד של שני נחמיאס, בית האמנים, תל אביב.

אוצרת: יהודית מצקל

כל הזכויות לטקסט שמורות © ליהודית מצקל

כל הזכויות לתמונות שמורות © לשני נחמיאס

פורסם ב- viewfinder

Share

אולי גם זה יעניין אותך

2 תגובות

  • Reply
    קרן אור
    21/06/2010 at 10:14 am

    מקסים. נשים אמיתיות.

  • Reply
    יונתן
    22/06/2010 at 10:43 am

    תודה על ההפנייה אליסיה.

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות