שבעה - אליסיה שחף צילום | עיצוב |
In צילום נשי

שבעה

אמרתי לך, כבר מזמן.

ניסיתי להכין אותך.

התחושה, אתה יודע, הייתה שזה יימשך עוד המון זמן.

היא הרי בקושי דיברה, בקושי אכלה, בקושי תפסה מקום כלשהו.

בחלל.

בחיים של מישהו.

אני יודעת, ההלם הוא גדול מדי.

חוכמה גדולה למות צעיר ויפה ולצפות שזו שתצטרף אליך בבוא הזמן תיראה כמוך. (מצטרפת? לאן? )

אבל,

היא הרי יכלה להיות אחרת.

היא אפילו לא הייתה ממש זקנה.

בגיל, אני מתכוונת.

"ילדה" – אמר הרופא, גיל 70 היום זה כמו ילדה.

ממש ילדה.

אבל את,

היית צעירה כל כך כשהתחלת להתרוקן.

לרגע חשבתי שאת מתמלאת מחדש.

תקוות, ציפיות, חיים, את יודעת.

ובאיזשהו רגע, לא רגע אחד מדוייק, ויתרת.

שקעת בתהומות השגעון, החשכת את כל האורות, כיבית את כל הצלילים,

נעלמת.

נאלמת.

נעלמת

עד שלא נותר ממך כמעט כלום.

העיניים היפות שלך, הכחולות, היו למזוגגות, מרוקנות, חסרות.

עזבת את החיים שלך הרבה לפני שהחיים עזבו את הגוף שלך.

שבעה ימים אני שומעת אנשים אומרים לי שזה רק לטובה.

בשבילך.

בשבילי.

שהיית חולה.

שהיית מסכנה.

שאלה לא היו באמת חיים.

ואני,

בינתיים, מנסה למצוא את הדרך לדבר אִתָּךְ שוב.

כמו שאני מדברת אִתְּךָ, כבר כמעט 30 שנה.

כמו שניסיתי בשנים האחרונות,

לא,

כמו שדיברנו פעם, את זוכרת?

היינו חברות.

חשבו שאנחנו אחיות.

שכחתי, שכחתי איך לדבר איתך.

כי את הפסקת להיות.

ואני ניסיתי, עד שלא יכולתי יותר לשאת את הכאב.

את המראה שלך.

את האובדן שלי אותך.

את אובדן החיים שלך.

ואני יודעת שויתרתי עלייך, כל כך מזמן,

שאני לא יודעת.

לא יודעת איך אוכל

למצוא את הזכרון, היופי, האהבה,

שהיו בך פעם

שהיו בי פעם

אלייך.

עכשיו

זה כבר מאוחר,

ואולי לא.

Share

אולי גם זה יעניין אותך

12 תגובות

  • Reply
    רוני
    08/05/2007 at 12:44 pm

    ואיתך כל הזמן.
    איזה צילום נפלא.

  • Reply
    נעמה
    08/05/2007 at 12:45 pm

    כתבת יפה כל כך

  • Reply
    יולי
    08/05/2007 at 2:04 pm

    ולא העזתי לשאול.

  • Reply
    נדב
    08/05/2007 at 2:21 pm

    אין שום דבר נכון או מועיל לומר כדי לנחם אלא רק להגיד שמשתתף בצער.
    אני מאמין ומאחל שאחרי שענני הכאב החותך, הצער ואובדן המכאיבים והמסתירים יתפוגגו במעט, תזרח שמש של זכרונות יפים, האהבה והיופי שכן היו ורק את הכרת וישארו איתך לעוד הרבה שנים. משתתף ומחבק (אם יורשה לי).

  • Reply
    ח ל י
    08/05/2007 at 3:31 pm

    אליסיה יקרה, תנחומי. כתבת כל כך יפה.

    פחד אלוהים.

  • Reply
    מיכל
    08/05/2007 at 4:12 pm

    תנחומי הכנים, מכל הלב.

  • Reply
    חנן כהן
    08/05/2007 at 5:39 pm

    דומות

  • Reply
    דוד שליט
    08/05/2007 at 7:17 pm

    את, שהתרגלת להשאיר לנו צילומים שיאמרו הכל, חילקת לנו כעת את המילים המדויקות מלאות הכאב האלה.

  • Reply
    זו ש
    08/05/2007 at 9:01 pm

    ותנחומי.

  • Reply
    יעל ישראל
    09/05/2007 at 12:17 pm

    וזה נוגע ויפה מאוד מאוד, וגם הצילום, ובכלל. ואף פעם אין לי מילים גדולות להגיד לאדם שצערו עולה על גדותיו.

  • Reply
    דן אלבו
    17/05/2007 at 11:18 pm

    אליסה,

    הכאב לא ישכך, הוא יזוז טיפה הצידה כדי לתת לך אפשרות להמשיך לחיות, אבל הוא יחבק אותך כמו חבר טוב מפעם לפעם ואת אפילו תרצי לנשק אותו כמו אהוב נפלא

    דן.

  • Reply
    שולמית
    22/05/2007 at 12:15 am

    שלום אליסיה

    תנחומי
    התצלום מרגש
    שולמית

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות