רקל - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי לנשים - פוטותרפיה

רקל

כשסבתא רקל מתה, הלכתי לסדרנית העבודה והודעתי לה שסבתא שלי מתה ושאני נוסעת לאמא שלי.

היא כעסה עליי, איך היא תמצא ככה ברגע האחרון מחליפה למחר. מישהי שיכולה לעבוד במטבח. לא סתם עובדת, אלא אחת שיכולה לבשל אוכל צמחוני טעים, לא משהו פשוט, לבשל אוכל למאתיים איש.

היא גם לא הבינה למה אני צריכה לנסוע לאמא שלי לרמת השרון, כשסבתא מתה בארגנטינה לפני שלושה ימים, (אבל רק עכשיו הודיעו לנו). ומתי תחזרי, את נוסעת לארגנטינה ללוויה שלה?

כל הדרך לרמת השרון, שלושה אוטובוסים, אני חושבת על הנסיעות באוטובוס מבואנוס איירס לרוסריו, אני וסבתא באוטובוס מיוחד כזה, שנוסע מרחקים ארוכים, יום שלם באוטובוס, בדרך לחופשת קיץ ברוסריו, אצל דודה פלורה.

היינו הולכות לחוף הים, ולאכול גלידה, וסבתא רקל הרשתה לי ללכת לישון מאוחר ולצחוק יחד איתן מהבדיחות הגסות שהן היו מספרות.

אמא סיפרה לי, שבאחת מחופשות הקיץ ברוסריו, סבתא רקל לקחה אותי לסרט "למבוגרים בלבד". היא הסבירה לי שהיא לא מרשה לי לראות סרטים כאלה כי יש שם דברים שאני לא יכולה להבין ויכולים להזיק לי.

אין לי שום זיכרון של הסרט הזה, רק את הסיפור של אמא אני זוכרת.

 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

5 תגובות

  • Reply
    תרצה
    07/07/2017 at 7:02 pm

    היי, אהבתי את הרשימה. יש בה נגיעה של נוסטלגיה וגעגוע… כמה מעט אנחנו זוכרים מהסבתות…

  • Reply
    ali
    07/07/2017 at 11:40 pm

    תודה תרצה, אני זוכרת את שתי הסבתות והסבא שלי שאהבתי ואהבו אותי מאוד.

  • Reply
    לוסי
    09/07/2017 at 12:19 am

    מרגש ונוגע ללב. זכית.

  • Reply
    ali
    09/07/2017 at 12:23 am

    תודה לוסי, לגמרי זכיתי

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות