היא יושבת על הספה הרכה בצבעים סתויים, בוהה בקיר הריק מולה.
בקושי מרימה את המבט כשאני פותחת את הדלת.
העיניים שלה, פעם היו כחולות שמיים, מימיות ואפרוריות כמו כל הגוף שלה.
מדמיינת אותה מבינה שזהו זה, נשכבת על המיטה פרושת איברים ומשחררת.
היא יושבת על הספה הרכה בצבעים סתויים, בוהה בקיר הריק מולה.
בקושי מרימה את המבט כשאני פותחת את הדלת.
העיניים שלה, פעם היו כחולות שמיים, מימיות ואפרוריות כמו כל הגוף שלה.
מדמיינת אותה מבינה שזהו זה, נשכבת על המיטה פרושת איברים ומשחררת.
3 Comments
מרים ברוק-כהן
1 במאי 2020 at 5:19צילום של עצב, ובדידות היא שאינני יודעת מי היא ? איננה, האם הלכה לעולם אחר ? חיבוק [מוגן ] אליסיה . צילום כל כך מתאים לעכשו.
Alicia Shahaf
1 במאי 2020 at 9:14חיבוק חזרה, מרים, זה היה הבית של אמא שלי, היום 13 שנה שהיא הלכה לעולם (מקווה) יותר טוב
something is wrong - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי נשי
3 במאי 2020 at 7:50[…] כשאמא שלי נפטרה, לקחתי אליי את כל צילומי המשפחה. הם הצטרפו לעוד שני ארגזים לא קטנים שכבר היו בבית שלי. […]