על הפשטות - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי לנשים ונערות - פוטותרפיה

על הפשטות

שלום, אני אליסיה ואני מכורה לתוכניות אוכל. תנו לי תוכנית אוכל, כל תוכנית אוכל, גם ריאליטי (בעצם, בעיקר ריאליטי) ואני אתמכר.

זהו, אמרתי את זה.

אני מודה: אני אוהבת לראות ריאליטי אוכל, אני זוכרת מתי משדרים, ומה קרה בתוכנית הקודמת ואם תלחצו עליי – גם מה שקרה בעונות הקודמות. מכורה, אמרתי.

מה שמפליא – קודם כל אותי – זה שאני לא אוהבת טלויזיה. ובייחוד אני סולדת מתוכניות ריאליטי.

גם אם ישלמו לי לא אראה את האח הגדול, לדוגמא.

אבל ריאליטי אוכל – הו-הו, אני אראה ועוד איך.

אין לי הסבר הגיוני לזוועה הזו. בטח חסכים רציניים בילדות (תמיד כייף להאשים את ההורים, בייחוד שהם לא בחיים ולא יכולים להיעלב ו/או להכחיש)

התירוץ הרשמי – אני אוהבת לבשל ואני מקבלת רעיונות.

אבל – רוב המנות שמתבשלות בתוכניות האלה כוללות חלקים מיצורים שהיה להם דופק.

ואני – שהתחנכתי על ברכי האמונה המאוד (לא) מבוססת שאם לא אוכלים בשר לא גדלים – מרדתי בחינוך שקיבלתי ולא אוכלת ולא מבשלת חיות.

האמת, אני בעיקר אוהבת להקשיב לאנשים שמתרפקים על הזכרונות של התבשילים שמחזירים אותם לילדות.

גם כשאני מזכירה לעצמי שזו תוכנית טלויזיה וברור לי שבכי מביא רייטינג, זה שולח אותי לזכרונות הפרטיים שלי.

אז היום נזכרתי במרסלינה.

בבית של הדודים שלי עבדה אישה, קראו לה מרסלינה, שהייתה אם בית לכל דבר: היא בישלה, ניקתה, ערכה קניות, כיבסה, גיהצה וטיפלה בילדים.

היה לה חדר קטנצ'יק משלה, כולל שרותים ומקלחת, כמו שהיה נהוג בבתים רבים בארגנטינה, כך שהיא גם שימשה בייביסיטר, כשההורים יצאו לבלות.

כנראה שהייתה בשלנית מצויינת, אני זוכרת שהמבוגרים דיברו על זה.

היא הייתה קצת דומה למרסדס סוסה, אישה גדולה וחזקה, עם תווי פנים אינדיאניים.

כשאני חושבת עליה אני ממש יכולה להרגיש את הטעם של האורז שהיא הייתה מכינה לנו, לילדים.

כילדה לא אהבתי לאכול כמעט כלום, אבל את האורז של מרסלינה אהבתי, מאוד.

היא הייתה מכינה אורז לבן, עם המון חמאה, עליו היא הייתה מגרדת בפומפיה עגבניה טרייה וקרה, בלי הקליפה.

בצד הייתה מניחה גבינת פרמזן מגורדת.

לא בטוח שהבנתי אז מה אני כל כך אוהבת במנה הפשוטה הזו.

היום אני יכולה להגיד בבטחון שמה שאהבתי שם היה השילוב של חם וקר, מלוח ומתקתק, רך וקצת קשה.

השילובים האלה עובדים לי גם היום.

זה כל כך פשוט שאין באמת צורך במתכון.

רק לבשל את האורז במידה שאוהבים (אני אוהבת אותו אחד אחד, הרבה לפני שהוא הופך לדיסה), לתבל אותו במלח ופלפל.

ואז להגיש אותו חם-חם בצלחת עמוקה, ערימה יפה של עגבניות מגורדות (בפומפיה, בבקשה, בלי קליפה) ושלוק גדול של שמן זית מעל.

אפשר פרמזן מגורד ליד, ממש לא חובה.

מה שכן חובה זה כוס צוננת של יין לבן (זה בכלל לא קשור לילדות אבל זה ממש ממש טעים)

 

 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

אין תגובות

השאר תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות