מחשבות על מסכות - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי נשי - פוטותרפיה

מחשבות על מסכות

המפגשים היומיומיים עם נשים שמגיעות אליי להצטלם בסטודיו מעוררים בי אינספור שאלות ותהיות.

אולי השאיפה שלי להביא את האישה ה"אמיתית" לצילום הפורטרט שלה היא שגויה?

אולי אני חייבת לשנות, להרים, לטשטש, להעלים, לשפץ את פני המצולמת בפוטושופ, עד שהיא תראה זוהרת, נטולת נקבוביות, קמטים, כפלים, שומות ונימים?

שואלת, בודקת את עצמי שוב ושוב, לא משנה כמה אני איתנה ובטוחה בעמדה שלי, לא משנה כמה אני מאמינה במראה (האוהבת) שאני מעמידה מול המצולמות שלי.

עומדת מול עצמי, מול המצלמה שלי. בודקת על עצמי, תאורטית ופרקטית.

אני חוזרת מחוזקת, מאמינה יותר, מבינה יותר כמה העמדה שלי משפרת את הדימוי העצמי, את תפיסת העצמי של כל אחת ואחת מאיתנו.

הדימוי שעולה בי כל פעם מחדש הוא הדימוי של המסכה.

כי מסכה, מה היא עושה?

היא מסתירה את מי שעוטה אותה, היא משנה אותה, היא הופכת אותה למישהי אחרת.

זה משחק נפלא, משחקי תפקידים.

בכלל, לשחק זה נפלא.

אבל

אם אני רוצה לדעת מי אני באמת

אם אני רוצה להתבונן על עצמי, על הנפש שלי.

לאהוב את מי שאני.

אני לא יכולה לעשות את זה מאחורי מסכה.

Share

אולי גם זה יעניין אותך

תגובה 1

  • Reply
    מרים ברוק-כהן
    29/04/2019 at 4:21 am

    אליסיה יקרה. זה כמובן אישי לכל אחת מאתנו, אבל אני שמחתי מאד בתמונה האמיתית שלי !. בפתיחת התערוכה באוניברסיטת חיפה, שאלה אותי מכרה שלי,: "את לא מתבישת שכולם רואים את כל הקמטים שלך?" ואני בלי לחשוב בכלל עניתי לה "אני עבדתי 75 שנים לפתח קמטים יפים כאלה!" . אני סבורה שזה גם ענין של תרבות ורקע משפחתי. היה לי הכבוד להכיר אחיות של סבי, נשים נמרצות שחיו חיים מלאים עד גיל 80+ וחלקן אף יותר. אני מבינה נשים שאינן חשות נוח עם סימני הזמן. אבל מי שמסכימה ומרגישה נוח עם עצמה, זה בסדר. הרגישות שלך תמיד עמך לצלם כל אחת כך שתרגיש נוח עם התוצאות. תודה אליסיה מקסימה . .

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות