עין חרוד – משה גרשוני

נסיעה נינוחה של שעה וחצי בשבת בבוקר עושה לי את זה לפעמים. במיוחד כאשר אני יודעת שיש חדש ומעניין במשכן לאמנות בעין חרוד. תרוץ מצויין להסתובב בתוך המקום היפה הזה ולחלום על מבנה כזה יפה ומרווח במרכז הארץ.
שלוש סדרות של רישומים מציג לנו גרשוני בתערוכה זו: הוא קורא להם עין חרוד – עין החרדה.
רשם אותם במהלך אשפוז בבית חולים ובזמן השיקום שבא בעקבותיו בביתו.
הסתובבתי בחדר הזה, מימין לשמאל ועצרתי מול כל אחד מהרישומים. רישומים קטנים יחסית, ממוסגרים בפשטות.
עמדתי שם נפעמת, מתרגשת כל כך, כמעט חסרת נשימה. אני מודה שזה לא קורה לי הרבה, במיוחד לא מול ציור. אני יכולה להסביר, לנתח, לחפש מקורות, לנסות ולהבין, לעלות אסוסיאציות.
הרישומים האלה פשוט ריגשו אותי. רציתי שגרשוני יעמוד לידי כדי לחבק אותו, להודות לו ולהגיד לו שבהחלט מגיע לו לקבל פרס.
תחושה של להיות בתוך נפש חשופה ועדינה כל כך, נוגעת ומתחברת לזו שלי, לזו של כל אחד. אינטימי, נוגע, מרגש, הן לא מילים שאני משתמשת בקלות כשאני עומדת מול יצירה.
אולי זה לא "מקצועי" מספיק, אבל אין לי אחרות.

                                 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

אין תגובות

השאר תגובה