כשהדרך אבודה - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי נשי - פוטותרפיה

כשהדרך אבודה

עולמה של ר. השתנה באחת. באותו שבוע היא מצאה את עצמה חיה מציאות מסוייטת, חיים שנראו לה כמו שייכים למישהו אחר.

כי – מה הסיכוי שזה יקרה? באותו הזמן?

בשבוע אחד היא איבדה את עבודתה, את ביתה ואת בנזוגה.

היא הייתה בפאניקה. שאלה אחת חזרה באובססיביות והציפה את מוחה – האם כדאי להמשיך ולהתאמץ לחיות?

בתוך המערבולת הנוראית הזו, היא חיפשה עוגן ומשמעות לחיים שלה.

היא הרי מתרגלת יוגה מגיל מאוד צעיר. את היוגה אף אחד לא לקח לה, אף אחד לא יוכל לקחת לה. היא נזכרה בתרגולי הנשימות, איך המורה שלה הסבירה שוב ושוב, שהתרגול על המזרון הוא כמו מעבדה בזעיר אנפין של החיים.

ויש משהו מאוד ספציפי בתרגול הנשימות: הפסקת הנשימה.

כשמפסיקים את הנשיפה, הגוף ריק מאויר ובזמן הריק הזה המוח שקט.

כשהמוח שקט, אפשר להתחיל ולארגן את המחשבות מחדש.

ולראות את האור, אי שם בקצה המנהרה החשוכה.

והאור נמצא, לקח לה זמן, אבל היא מצאה.

ואכן, אי אפשר היה לראות באישה שבאה להצטלם את שבר הכלי שהיא הייתה פעם.

breath

לעצור לנשום

להישאר בנתיב כשהדרך אבודה

אם אבדה הדרךהישארי רגועה עד שתמצאי אותהיש בתוכך משהו היודע לאיזה כיוון לפנות.

אם רחבה הדרךלכנה זו לצד זוכאשר הדרך נעשית צרהלכי לבדךהגשרים שאת חוצה נבנו על ידי מישהו שמכיר את הדרך.

הישארי שקטה וזכרימתוך רגיעהתשובי למצוא את דרכך.

מתוך "הטאו של הנשים"

Share

אולי גם זה יעניין אותך

אין תגובות

השאר תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות