חיים כפולים - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי נשי - פוטותרפיה

חיים כפולים

 

גוף העבודה של קלי קונל מורכב מסידרת צילומים של שתי נשים.

צילומים רכים, נעימים, שפורשים הוויה של מערכת יחסים קרובה בין שתי הנשים.

צילומים אינטימיים, יומיומיים, פשוטים, ללא מחוות גדולות, כמו נלקחו מאלבום משפחתי מצולם היטב.

המבט נע מתמונה לתמונה, בוחן את הפריים, את טיב היחסים בין שתי הדמויות בכל צילום וצילום.

רכות, אהבה, תשוקה, עצבות, מתח. המון רגשות גועשים מתחת לפני השטח השקטים.

מבט נוסף מגלה דמיון בין הדמויות. אחיות? זוג אוהבות שהחיים המשותפים הפכו אותן דומות זו לזו?

 

 

© Kelli Connell

 

 

© Kelli Connell

 

 

© Kelli Connell

 

בטקסט המלווה את עבודתה, מסבירה קלי שהאימג'ים נוצרו מסריקה ועיבוד של שניים או שלושה נגטיבים בפוטושופ.

ההסבר הטכני הוא שאותה דמות מצולמת פעמיים. מכאן הדימיון בין שתי הדמויות.

והידיעה על כך שהצילומים הם אותה דמות משוכפלת מאירה את כל הצילומים באור שונה לגמרי.

ללא הידיעה הזו אי אפשר בכלל להבין שזו אותה דמות. העיבוד הדיגטילי פשוט מושלם, והוא מתחיל בטכניקת צילום מתוכננת ומוקפדת מראש.

קלי צילמה את התמונות מתוך כוונה ומטרה לעבד אותן מאוחר יותר בפוטושופ.

כדי להגיע לתוצאות כל כך טובות, צריך לתכנן בקפידה כל פריים ופריים.

כלומר, מדובר בצילום מבויים, לא מקרי ולא ספונטני.

קלי יוצרת מציאות אמינה, אמיתית. ללא הידיעה על תהליך העבודה אין צופה שהיה מפקפק בכך שמה שנמצא מול העיניים שלו זו מציאות מומצאת, מדומיינת.

היחסים בין הדמויות נראים אמיתיים, הסביבה, הרגשות. הכל מציאותי ואמין.

החפירה לעומק בנבכי ה"אני" שקלי מציעה בעבודתה מגלה שכבות רבות באישיות, קשת רחבה של רגשות ודיאלוג מתמיד בין האישיפנימי והציבוריחיצוני.

Share

אולי גם זה יעניין אותך

6 תגובות

  • Reply
    ז'ניה
    11/08/2009 at 1:10 pm

    לי היה ברור מיד שמדובר באותה דמות

  • Reply
    רוני
    11/08/2009 at 1:25 pm

    היא פשוט נפלאה. הצילומים הופכים לדיון על מצב נפשי, אהבה ושנאה עצמית, איזה יופי

  • Reply
    שלומי
    11/08/2009 at 2:50 pm

    מרגש
    תודה רבה

  • Reply
    סופי
    11/08/2009 at 3:21 pm

    ואיך מגיעים לדרגה גבוהה כל כך של שימוש בפוטושופ?

  • Reply
    מיכל
    11/08/2009 at 4:45 pm

    גם לאתר של הצלמת. פשוט נפלא.

    לא התחברתי דרך אהבה ושנראה עצמי דוקא (רוני) – יותר מהכיוון של האסתטיקה נטו (הנפלאה) וההיתול / המשחק בצופה.

    שאלות קיומיות גם. מהות הקיום במובן של הנוכחות.

    תודה אליסיה – הבלוג שלך מתחיל להיות מאסט

  • Reply
    יולי
    11/08/2009 at 5:08 pm

    נורא יפה אליסיה.
    תודה.
    אני מסכימה עם מיכל על המאסט

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות