חייבת אמנות

שבת שמשית אחרי כמה ימי גשם, ראשונה מאז היציאה מהסגר האחרון, היא שבת מושלמת לטיולים בטבע.
בינתיים, הטבע יחכה.
כל מה שאני רציתי זה לראות אמנות.

* * *

התערוכה של שירי רפאלי, באוצרותו של יאיר ברק, מכשפת, ולא רק בגלל השם שלה.
האוירה, הדימויים האניגמטיים, משכו אותי אליהם, רציתי להשאר שם עוד ועוד,
לשמוע את מה שהם מספרים.

שירי רפאלי "הלחש", אוצר: יאיר ברק, מקום לאמנות

* * *
באתי לבית האמנים כי רציתי לראות את התערוכה של לוסי אלקיויטי יקירת ליבי.
הייתי צריכה להוריד לרגע את המסכה כדי שהיא תזהה אותי, אבל עשינו סלפי עם מסכה,
שלא נשכח לרגע באיזו הזיה אנחנו חיות.

צריך להיות בחלל האינטימי כדי לחוש את החומר, את התנועה ואת היופי שבעבודות של לוסי.
התבוננתי בתשומת לב ואמרתי ללוסי, שזה דומה לעבודות הקודמות שלה, אבל גם שונה.
עבודות מרגשות של לוסי באוצרות חכמה של טלי כהן גרבוז.

"מאחורי הזמן", לוסי אלקיויטי, אוצרת: טלי כהן גרבוז, בית האמנים תל אביב

* * *
בחלל הגדול בקומה העליונה – תערוכה מפתיעה ויפה-יפה של רישומים שאצר אריה ברקוביץ.
יש לי יחס מיוחד לרישום, כזה שאין לי עבורו מילים חכמות להגיד עליו.
משהו במינימליזם, בניקיון של קו שחור על נייר לבן תמיד מעביר בי צמרמות.
אהבתי במיוחד את העבודות של שחר יהלום, עידו מרקוס וצוקי גרביאן (הפחות מינימליסטי בקו,
מרגש באופן שונה ומיוחד)

* * *
אני מקשיבה לפודקאסט המרתק של אילת זהר"המצאת היפניות" והייתי סקרנית לגבי התערוכה שלה.
הגעתי באמצע השיח גלריה אז יכולתי להיכנס לתערוכה לבד ולשהות בה כמה זמן שרציתי.
זה היה כמו להיכנס למערה של אלי באבא, התעכבתי על הפרטים הרבים שהיו מונחים על הרצפה
(וגם שמעתי קצת מההסבר של אילת על הסיבה)

אילת זהר, "על הגעגוע", הלובי מקום לאמנות


* * *
חזרתי הביתה מהמסע הקצר הזה מלאת אנרגיות, בתחושה של חיים נורמליים,
לב מלא יופי והמון אויר בנשימה.

Share

אולי גם זה יעניין אותך

אין תגובות

השאר תגובה