חדרים

עירית כתב מציגה קופסאות עץ עם מכסי זכוכית שבתוכן ציורים זעירים. כל קופסא והסיפור הקטן, האינטימי, שלה.

דמיינו כניסה לתוך ראשה הפרטי של אישה, במקרה הזה, אמנית, שגם יודעת להפוך את המחשבות לדימויים ויזואליים.

דמיינו מסע מופלא בתוך המחשבות, הזיכרונות, ההקשרים, הרגשות, של אישה זו.

 

דימויים קטנים, כמו יצאו ישר מתוך ראשה וליבה של כתב, החדרים שהיא מציירת הם החדרים שהיא רואה בעיני רוחה, בגודלם, בצבעם, בצורתם, בתחושות שמעוררות אצלה, אצל הצופים.

 

דימויים שהם אסוסיאציות, דימויים של מחשבות, של חלומות.

 

אהבתי את המילים שקראתי בין הצבעים, בין משיכות המכחול, בתנועה שאלה יוצרים על העץ. אהבתי את החום והקירבה והתחושות הנעימות שהם יצרו בלב שלי, בראש שלי.

 

אהבתי את הטקסט שמצורף לקטלוג, טקסט שמסביר את הקישורים, את החיבורים בין הטקסט של פרק לציורים של כתב, ולכן אני מצרפת אותו גם כאן.

 

תענוג.

 

© עירית כתב – ציור על עץ

 

 

© עירית כתב – ציור על עץ

 

 

© עירית כתב – ציור על עץ

 

 

© עירית כתב – ציור על עץ

 

1. החיים הוראות שימוש

על כריכת הספר החיים הוראות שימוש כותב הסופר ז'ורז' פרק: "בחודשי חייו האחרונים הגה הצייר סרג' וולן את הרעיון ליצור תמונה אחת שתכנס את כל ניסיונו: יהיה בה כל מה שאי פעם נרשם בזכרונו , כל התחושות שחלפו בו , כל החלומות שלו כל המרכיבים הזעירים שסכומם היה חייו.התמונה תציג את הבניין הפריזאי שבו חי זה יותר מ 55 שנים. חזית הבית תוסר ואפשר יהיה לראות בחתך את כל החדרים הקדמיים…וכמו בבתי הבובות האלה, שבהם הכל משועתק בזעיר אנפין… אפשר יהיה למצוא בכל חדר את האנשים שחיו בו בעבר ואת האנשים שעוד חיים בו ואת כל פרטי חייהם, הסיפור שלהם…" עבורי היתה זו מעין הזמנה לציור ותחילתו של מסע אל תוך הספר ואל תהליך מרתק של עבודת יצירה.

2. אני עוברת לצייר את החדרים של עצמי:

זה החל בסקיצות וציורי שמן קטנים שצוירו בעקבות התיאורים המפורטים של חדרי הבניין ושל דייריהם. ונמשך אל החלק השני של הספר שבו מתחילות הדמויות לתפוס מקום עיקרי וסיפורי חייהן מתחילים להתבהר. אני מתחילה לגלות שישנה איזו עלילה מרכזית בתוך עשרות הסיפורים ואין סוף התיאורים ואני מבינה שאני רוצה להמשיך לצייר ברוח הספר – אבל לתאר את ה ח ד ר י ם של עצמי – אותם מקומות ,מראות , זכרונות , סיפורים , נופים…..שהם "הבנין המשותף" שלי.

3. ציור, חיתוך לפאזל, הרכבה מחדש , איחוי התמונה ו..הפיכתה לנייר לבן

אני ממשיכה את הקריאה בספר ומתחילה לגלות את הרעיון המטורף של הדייר ברטלבות' אשר תכנן פרויקט שיימשך חמישים וחמש שנים ! בהן יצייר ציורי אקוורל בערי נמל בכל העולם –ישלח אותם לדייר אחר שגר בבנין אשר יצור מהם פאזלים של 750 חלקים וישמור אותם בתוך קופסאות.כאשר יחזור ברטלבות' הוא ירכיב את הפאזלים מחדש – יצור מהם את התמונה הראשונית , ולא די בכך – הוא יעלים את סימני החיתוך וימצא דרך למחוק את התמונה ולהשאיר דף לבן….

 4. הפאזל:

רעיון הפאזל מקבל משמעויות נוספות. הוא אינו רק נושא העלילה אלא הוא דרך כתיבת הספר כולו – החלקים הבודדים שהינם לכאורה פרטים חסרי משמעות בהתחברם יחד הופכים לתמונה השלימה.הצטלבויות של עלילות חייהם של הדיירים בבנין , קשרים סמויים וגלויים , פרטים מן העבר וההווה שנקשרים זה לזה..וברוח זו הופכים גם הציורים שלי למעין פאזלים – סדרות של ציורים –בחלקם מופיע דימוי אחד על שני לוחות ורק החיבור ביניהם יוצר תמונה משמעותית ובחלקם לוחות שיוצרים רצף סיפורי.

5. חדרים וההצצה:

יש משהו נועז ומרתק ברעיון של הצייר וולן להסיר את הקיר החיצוני של הבנין ולצייר את חדריו.הסרת מחיצות על כל משמעויותיה , הצצה אל תוך עולמם של אנשים אחרים , ראיה בו זמנית של אירועים שקרו בזמנים שונים. רעיון החדרים מתחיל להתקיים גם בעבודתי ואני מכניסה כל סדרת ציורים לתוך "ח ד ר" – לתוך קופסה. הציורים אמנם שמורים בתוך קופסה אך עדיין מתאפשרת הצצה פנימה…

 6. זכרון:

מוטיב הזכרון חוזר בספר בצורות שונות – בתאור המפורט בפרטי פרטים של כל חדר, כל תמונה, באיסוף של גלויות נוף ממסעות בעבר וצפייה בהן לאחר שנים, ציור דיוקנאות להנצחת האנשים ועוד… גם אנחנו מכניסים את זכרונותינו לאלבומים ,חדרים , קופסאות , מגירות .ומה בדבר התמונות ההולכות ומטשטשות בזכרוננו ?כל אלו הן שאלות שליוו אותי בתהליך יצירת ה "ח ד ר י ם" שלי.

 7. חלקי הפאזל יוצרים את התמונה השלימה:

הציור של סרג' וולן היה פנטסיה שלא התממשה על הבד – אך הספר הוא הציור שלא צויר ! אותם חלקי פאזל הפזורים ללא סדר בין דפי הספר , או כמו שסרג' וולן מכנה אותם : "סך כל האירועים הזעירים" הולכים ומתחברים ויוצרים את התמונה השלימה של הבית המשותף ברחוב סימון קרובלייה 11 ברובע ה-17 של פריז.

 7. חלקי הפאזל יוצרים את התמונה השלימה:

הציור של סרג' וולן היה פנטסיה שלא התממשה על הבד – אך הספר הוא הציור שלא צויר ! אותם חלקי פאזל הפזורים ללא סדר בין דפי הספר , או כמו שסרג' וולן מכנה אותם : "סך כל האירועים הזעירים" הולכים ומתחברים ויוצרים את התמונה השלימה של הבית המשותף ברחוב סימון קרובלייה 11 ברובע ה-17 של פריז.

 

8.

אני מביאה כאן את חלקי הפאזל שלי- את החדרים של עצמי – את "סך כל האירועים הזעירים" – ואולי ימצא בהם הצופה גם חדר משל עצמו.


התערוכה מוצגת עד  03/11/2007  בגלריה עשרים וארבע – גורדון 28 תל אביב

 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

3 תגובות

  • Reply
    גיא עולמי
    29/10/2007 at 6:17 pm

    יש משהו ייחודי בתערוכה
    משהו מהוקצע, נקי ומסודר
    אך יחד עם זאת מאוד משכנע
    מאוד אנושי, ומאוד אישי

    יצאתי מהגלריה שמח שהגעתי

    גיא עולמי

  • Reply
    רוני
    29/10/2007 at 7:35 pm

    משהו של פעם, קסם

  • Reply
    שושי
    03/11/2007 at 10:41 pm

    שוטטתי בכמה גלריות בערב פתיחת עונת הגלריות וחיפשתי משהו שיגע בי. הציורים של עירית (שזה היה לי מפגש ראשוני איתם כי אני לא ממש שוחה בעולם האמנות) רגשו אותי מהשניה הראשונה. העדינות, הרגישות, השבריריות של היומיום. הרגשתי שמצאתי את התחושה שאני תמיד מצפה שתתעורר אצלי במפגש עם אומנות – התרגשות עמוקה. הרגשתי שבאתי על סיפוקי והלכתי ישר הביתה. פסחתי על הגלריות שבדרך כי לא רציתי להסתכן בכך שיצירה כלשהי תעיב לי על התחושה הנהדרת או תעמעם אותה.

  • השאר תגובה