צילום נשי

הכל אצלו נכון

כשקיבלתי את המייל עם הפרסום של ההופעה (בתוך ים של ספאם תמיד נחמד למצוא משהו שבאמת מיועד אליי) החלטתי, אני הולכת לשמוע אותו. קראתי מעט (מדי) מהדברים שהוא כותב, ואולי שמעתי שיר אחד שלו, אבל אין לי סבלנות להקשיב לשירים ברשת, זה טוען, זה נתקע, זה ממש לא כיף.

אז הודעתי לבנזוגי שאנחנו שומעים בערב את דויד פרץ. בתמונע. בעשר וחצי בלילה.

האמת, די מאוחר לאמצע השבוע.

אני לא מבינה כלום במוזיקה. לא עוקבת יותר מדי. כלומר, אני מקשיבה, מכירה, יודעת לזהות את הפרפרים בבטן, את השיערות הסומרות כשצליל, מילה, נוגעים בדיוק שם, אבל לא “ממש” מתעסקת או מבינה במוזיקה.

בשונה לגמרי מההתייחסות שלי לאמנות פלסטית וציולום בפרט, שם אני יכולה לנתח, להגג, לפרש, לחפש ולמצוא משמעויות נסתרות, הקשרים תרבותיים שמצטטים את ההוא ומזכירים את ההיא, בשבילי המוזיקה נוגעת או לא נוגעת. או שאני אוהבת, מתרגשת, מתאהבת, או שלא. לא מחפשת הסברים, מקורות, לא מנתחת ולא מנמקת. מרגישה או לא מרגישה.

באתי להופעה הזו לא מוכנה. כי לא ידעתי ולא הכרתי. כמעט כלום. בדרך כלל הולכים להופעות אחרי ששומעים את המוזיקה, מכירים אותה, אוהבים אותה, אפילו יודעים את המילים של השירים. בשבילי לפחות, חלק מהכיף בהופעות זה לזמזם את השירים המוכרים, להתרגש מביצוע חדש למשהו מוכר, לראות בלייב את הזמר/ת האהוב/ה. לראות את הבן אדם שמאחורי הזמר.

אז טוב שבאתי “לא מוכנה”. כי זה היה ערב קסום, של גילוי, של הנאה עצומה. כבר בהתחלה, מהשיר הראשון הרגשתי איך הצלילים מענגים, ממלאים, מרככים, משקיטים, עוטפים, תחושה של בית. בית מגונן ובטוח.

זה היה ערב נעים כל כך, מקסים כל כך, מרגש כל כך. לא רציתי שיגמר. רציתי לשמוע עוד ועוד, בעיקר את השירים הקטנים, המלטפים, שיש בהם מעט מאוד מילים. אבל כל מילה, הו, כל מילה.

חשבתי, הלואי ומישהו היה אומר לי שהוא מתרגש מצילום שלי כמו שאני מתרגשת מהצלילים והקולות של דויד.

ראיתי כמה אנשים מצלמים. לשניה חלפה במוחי מחשבה – טמבלית, לא הבאת מצלמה. ואז עצמתי עיניים ונתתי למוזיקה לזלוג פנימה. אני לא באמת יכולה להיות בריכוז מלא כזה כשאני מצלמת. אז טוב שלא הבאתי מצלמה.

אולי בפעם הבאה.

תודה, דויד.

יש לך מעריצה חדשה

J

You Might Also Like

4 Comments

  • Reply
    שרון רז
    7 באוגוסט 2007 at 15:31

    זה חיידק מדבק, מסוכן שלא מרפה, נדבקת פעם אחת וזה לכל החיים. דויד הוא מוזיקאי נפלא. אני מכיר אותו כבר שנים, וכל פעם מתרגש מחדש בהופעות השונות והמגוונות וזה נחמד לראות שעוד אנשים מגלים אותו ונחשפים אליו עכשיו ואת חייבת לעצמך את הדיסק החדש שלו הייקו בלוז, דיסק נדיר. כתבת יפה.

  • Reply
    שולמית
    7 באוגוסט 2007 at 15:35

    שלום אליסיה

    הדיסק שלו מהנה ביותר.יש גם דיסק
    DVD
    כל טוב
    שולמית

  • Reply
    קרן אור
    8 באוגוסט 2007 at 9:35

    זה שדויד פרץ מוזיקאי גדול!!! אנחנו כבר יודעים…
    מה שיפה הוא שהיטבת כל כך לבטא את הרגש הנובע מחוויה חושית חדשה, בלתי צפויה, הגילוי שכתבת עליו אין כמותו כדי להאכיל את הנפש הרעבה.

    אני שמחה בשבילך שדויד היה אחראי לה כי ככה באמת זכית לעוצמות גדולות מאוד.
    ויש עוד הרבה כאלה… גילוי נעים!

  • Reply
    גיאחה
    10 באוגוסט 2007 at 1:37

    הייתי שמח לפגוש אותך מקרוב פעם אחת, בהופעה. אני הייתי הבחור הממושקף שמכר דיסקים בכניסה.

    ואני מסכים איתך בעניין שיפוט אמנות שלא קרובה אלייך. אני הפוך – במוזיקה אני יכול לשפוט ולבקר ולהשוות ולמצוא מקורות והשפעות וציטוטים. באמנות פלסטית אני, מה לעשות, בור. כשאני רואה ציור או תמונה אני יכול רק לקבוע אם אהבתי או לא אהבתי, אם עשה לי משהו או לא עשה לי משהו. והאמת? בעיניי זה צריך להיות הקריטריון הראשוני, והעיקרי, לבחינת כל יצירת אמנות שהיא. לא היחיד, אבל בהחלט הסף הראשון שאחריו מגיעים כל הקריטריונים האחרים.

    וההופעה מיום שני הוקלטה במלואה, וכפי הנראה תינתן להורדה – במלואה או בחלקה. בואי לבקר אצלנו
    http://hissrecords.com/blog

Leave a Reply