גבר גבר - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי נשי - פוטותרפיה

גבר גבר

דיוי בראל ושגיא שועלי

דיוי בראל ושגיא שועלי מביאים לתוך העבודה הצילומית המשותפת שלהם מבט אחר על הגבר הישראלי.

אין בגברים של שועלי ובראל זכר לסטריאוטיפים המוכרים של הגבר הישראלי – מלח הארץ, יפה הבלורית, הלוחם המאצ'ו, הכל יכול.

הגברים שלהם הם אנשים אמיתיים, עם חולשות, לא כאלה יפים, לא כאלה מושלמים. הם משועשעים, הם לא לגמרי רציניים, הם לא לוקחים כמובנים מאליהם את התפקיד שהם אמורים למלא בחברה.

בכל צילום הם מטפלים בנושא אחר.

כשהם משחקים מטקות נראה שחשוב להם יותר איך שהם נראים מאשר איך שהם משחקים.

הם קוראים תיגר על התפקידים המגדריים המקובלים: אחד מגהץ, השני פורס חלה. הם הולכים יד ביד. הם מצטלמים שהם אוחזים ידיים. הם מחזיקים סבון "נשי" למדי ביד.

בבדיקה הבטחונית, שפת הגוף הרפויה והכנועה של הנבדק אינה משקפת ולו ברמז את הדמות של הגבר הלוחם, זה שהיה קרבי בצבא והתמודד בהצלחה יתרה עם האויב.

בראל ושועלי אף נוגעים במושג מסמן-מסומן שתבע הבלשן פרדינן דה סוסיר, ובכך הם גם מתייחסים בבדיחות הדעת לתיאוריות פילוסופיות שחוקרות עבודות אמנות בכובד ראש.

ומעבר לכל – הם לא לוקחים יותר מדי ברצינות את עצמם, הם מרשים לעצמם לשחק, להשתעשע, להיות קלילים ולהעביר את המסר שלהם לצופים באופן ישיר ומתקשר.

טקסט של ארי בראל על "גבר גבר" של דיוי בראל ושגיא שועלי.

פורסם ב- viewfinder

Share

אולי גם זה יעניין אותך

2 תגובות

  • Reply
    יעל ברזילי
    22/06/2010 at 8:28 pm

    איזה קצב עידכונים! זה יוצר תחושה שיש המון אומנות בארץ. ואולי בתל אביב.

    נראה שהעיסוק בפעיליות יומיומיות היא אנטי-תזה להרואיות המיטולוגית והתסרוקת היא אנטי תזה ליפי הבלורית (התסרוקת של המצולמים פה היא מאוד ישראלית!).

    אני תוהה לגבי הבחירה ברקע הלבן.ובכלל בתמונות האלה יש דמיון רב בין הדמויות והתנוחה, כמעט כאלו צילמו את הדמות פעם אחת רק החליפו את הלחום והסכין בבגד ומגהץ. יש אפילו הקפדה שהמישור של השולחן הקרש הגיהוץ נמצע בגובה אחיד. נראה שהמטרה היא לפקס את הנושא על עצם הפעולה.

  • Reply
    יאיר
    25/06/2010 at 9:23 am

    לאא התחברתי לנושא או להעמדות של המצולמים
    אבל ללא ספק נקודת מבט מענינת

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות