בשם האמנות

לפני כמה ימים שלחה לי רוני חברתי היקרה לינק לכתבה באנרג'י. פתחתי, העיניים שלי חלפועברו מעל פני הכתבה, ראיתי תמונה, הבנתי מה אני רואה, הרגשתי איך הקיבה שלי מתהפכת וסגרתי.

בחיי ששכחתי. הדחקתי, זאת אומרת.

ואז דיברנו בטלפון ורוני שאלה אם ראיתי ומה אני חושבת. נזכרתי בדבר האיום הזה ואמרתי שאני רוצה לשכוח, שזה נורא.

רוני רצתה לשמוע שהיא לא בורה ולא מבינה כלום באמנות כ היא חשבה שזו לא אמנות אלא ברבריות. היא הייתה צריכה את האישור ה"מלומד" שלי וכמובן קיבלה אותו.

ועל מה אני מדברת?

אמן מקוסטה ריקה, הקורא לעצמו "חבקוק" הציג בגלריה במנגואה מיצג אמנותי מיוחד במינו: הוא קשר כלב עם רצועה אל קיר הגלריה. הכלב גווע מרעב לעיני המבקרים בגלריה.

מחאה פוליטית? אמירה נוקבת? הפניית אצבע מאשימה אל האנושות על חוסר האנושיות, על האדישות, על הצורך בהעלאת סף הריגוש? ביקורת על תרבות הריאליטי הריקנית וחסרת טעם?

הרבה מאוד פירושים והסברים אפשר להעניק למיצג הזה.

בשנות ה– 60 אמנים רבים הציגו מיצגי גוף קיצוניים באופן זה או אחר, אחדים מהם עדיין עובדים ומאמינים בשימוש בגוף שלהם כשדה אמנותי, סוג של "קנבס" שמסוגל לבטא את המחשבות, את הרעיונות, הגוף של האמן כגוף עבודה.

ראיתי לא מזמן וידיאו ארט על אמנית הגוף מרינה אברמוביץ' והיו קטעים שממש התפתלתי בכסא: היא מציירת על הגוף שלה כוכב עם סכין, היא שוכבת עירומה על קוביות קרח, או מנקה דם במשך ימים ארוכים מעצמות בביאנלה בונציה.

marina abramovic

marina abramovic

אורלן, האמנית הצרפתית, מפסלת את גופה באמצעות ניתוחים פלסטיים שונים ומשונים. הגוף שלה, הפנים שלה, הם חומרי הגלם עימם היא עובדת.


orlan

ולמה אני מזכירה את שתי האמניות האלה? כי הן עובדות עם הגוף שלה. האמירות שלהן, הביקורות שלהן, הפרובוקציות שלהן, נעשות לרוב באמצעות הגוף שלהן. יגיד מי שיגיד, שהן פוגעות בעצמן, שזו לא אמנות, שהן משוגעות (יש גם "הם" אבל במקרה הבאתי שתי דוגמאות של אמניות).

הן מאמינות במה שהן עושות. והן חיות. עובדות שנים רבות ועדיין עמנו. ואם הן פוגעות – הן פוגעות בעצמן, אך ורק בעצמן.

האיש הזה, חבקוק, האמת, לא מעניין אותי כל כך לדון בעבודה שלו או בשאלה האם הוא אמן או לא. כשראיתי את הצילום של הכלב המסכן חשבתי על סרט, שראיתי לפני כמה שנים ונורא רציתי למחוק אותו מהראש שלי – 8 מ"מ.

מבחינת הקפיצה מעל ומעבר לסף, לקצה, לקו אדום שאי אפשר לדעתי לעבור אותו – זה בדיוק אותו הדבר.

שהרי, גם אם אנחנו אדישים לסבלו של האחר, אנחנו לא באמת צריכים לראות בן אדם מת מול העיניים כדי להתעורר מהאדישות שלנו. אבל, כנראה, מי שמכור לריגוש, מי שצריך כל פעם "לעלות מדרגה" אל סף ריגוש אחר, צריך לחוות את המוות במו עיניו.

אני מזועזעת מעצם הרעיון שגלריה הציגה את המיצג הזה, מכך שהוא הוזמן להציג מיצג דומה בביאנלה לאמנות של מרכז אמריקה שתתקיים השנה בהונדורס. אני מזועזעת לא רק כאוהבת כלבים אלא בעיקר כאוהבת אמנות, ובעיקר כאוהבת חיים

לא הכל מותר "בשם האמנות". לא כשזה פוגע בחיים. מבחינתי – מבחינת התפיסה – אין הבדל בין כלב לילד. מי שמסוגל להציג את גסיסתו של כלב מרעב כעבודת אמנות, לא מבין בכלל מהי אמנות. אמן הוא לא "כל יכול" שמשחק בחיים של אחרים. ואסור לאפשר לו או לכל אמן אחר בעולם לחשוב שזו אפשרות לגיטימית, בשם האמנות.

הכתבה ב- nrg

עצומה נגד השתתפותו של Guillermo Habacuc Vargas בביאנלה לאמנות של מרכז אמריקה בהונדורס

Share

אולי גם זה יעניין אותך

15 תגובות

  • Reply
    ח ל י
    13/04/2008 at 6:33 pm

    צודקת בכל מילה

  • Reply
    עוברת אורח
    13/04/2008 at 7:42 pm

    ה"אמן" הזה היה צריך להיכנס לכלא על התעללות ורצח בעל חיים.

  • Reply
    יולי
    13/04/2008 at 7:58 pm

    והמיצגים של דמיאן הירסט – אמנות או לא?
    http://www.tate.org.uk/britain/turnerprize/history/hirst.htm
    http://www.whitecube.com/artists/hirst/
    ותערוכת הבודיז שאכן נבדלת העובדה שאנשים תרמו את גופם למדע, אבל זו אמנות
    http://www.bodiestheexhibition.com/?
    וסטפן סגמייסטר? http://books.google.com/books?id=5EliZnKcXEQC&pg=PA84&lpg=PA84&dq=sagmeister+body+knife&source=web&ots=UE8vUJ4SrS&sig=flmtYMlLVDdiPCZziKvHPUugQlU&hl=en#PPA84,M1

    ואת יודעת כמה אני אוהבת כלבים, גם את סול 🙂

  • Reply
    יולי
    13/04/2008 at 8:04 pm

    אמנות?
    ואחרון (מבטיחה):לפני שנתיים-שלוש צולם הסרט 'פליקה' – על נערה וסוסה. גדלתי על הספר הזה וציפיתי מאד לקחת את בת ה-9 שלי שרוכבת בעצמה לראות את הסרט. במהלך ההסרטה נהרגו שני סוסים. אמנות?! הסתפקנו בספר בתור מחאה שקטה.

  • Reply
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    13/04/2008 at 8:08 pm

    זאת לא אמנות, זאת פרובוקציה.

  • Reply
    אייל
    13/04/2008 at 8:08 pm

    למה אף אחד מהמבקרים לא האכיל את הכלב?

  • Reply
    אליסיה
    13/04/2008 at 9:06 pm

    יולי מותק, יש הבדל בין הדוגמאות שהבאת כאן, ועוד אמנים אחרים (כמו וויתקין – למשל – (http://www.edelmangallery.com/witkin14A.htm)
    לבין המעשה של חבקוק, שהציג את המוות של הכלב "און ליין".
    העיסוק במוות, בגוף, בארעיות הגוף או במשמעויות החיים אינם תירוץ כדי לצפות במוות כסוג של מופע ראווה ועוד לקרוא לזה אמנות.
    האמנים שאת מפנה אליהם לא הורגים אף אחד…
    גם את הסוסים בסרט או בקרקס לא הרגו במכוון.
    (ואני יודעת כמה את אוהבת כלבים, ואיך אפשר שלא לאהוב את סול…)

    אייל, חבקוק סירב בתוקף לבקשתם של מבקרים לשחרר או להאכיל את הכלב…

  • Reply
    עופר
    13/04/2008 at 9:16 pm

    לבורים מאתנו שרוצים לחתום על העצומה, את יכולה להסביר מהו החלון האחרון שצריך למלא (התיאור בספרדית, אני חושב)

  • Reply
    י
    13/04/2008 at 9:27 pm

    עופר.

    שם מייל חסוי עיר ארץ

  • Reply
    אליסיה
    13/04/2008 at 10:09 pm

    עופר, שני השדות האחרונים הם: עיר ומדינה.
    ומתנצלת, אפילו לא שמתי לב שזה בספרדית…

  • Reply
    אסתי
    13/04/2008 at 10:17 pm

    אלא גם שלא מקובל הקונספט של "בכל מחיר"

    תודה על שהפנית את תשומת הלב לנקודה החשוכה הזאת שחוזרת כל כך הרבה פעמים. הפעם בעור כלב.

  • Reply
    ר
    14/04/2008 at 10:54 am

    אפשר תרגום ללינק שלך, חנן?

  • Reply
    איש
    23/04/2008 at 1:57 pm

    קראתי באיחור את הכתבה במעריב חלק גדול מהתגובות שמתלהמות כרגיל , מבקשות לעשות באמן מעשי אלימות כולל רצח

    לא ברור כלל מה עלה בגורלו של הכלב, בסין אוכלים כלבים, חלק מהכותבים פה אינם צמחוניים , אני מניח שחלקם אוהבי מאכלי ים, אני מניח שוב שאלה שאוכלים לובסטרים יודעים כי בבישול הלובסטר הוא מושלך חי(!) לסיר , זה מוות מאד אכזרי .

    השאלה מהי אומנות בהחלט רלבנטית ולא בטוח שהקריטריון לאמנות הוא הרגשות הבורגניים כמו איכס ופיחס , אמנם כבורגנים אנחנו שולחים את ילדנו להרוג , וזה בלי הרבה מחשבה וקל להסית אותנו אחד נגד השני , והדוגמה להסתה היא הלינץ' הבורגני באמן וכמובן שאחרי שכותבים את האיכס היומי ואו החודשי אנחנו נלך לליל הסדר אחרי שנפצנו את הגולגולת של הקרפיון או שנלך למסעדה גורמה לבלוס לובסטר שהושלך לסיר רותח, צדקנות היא לא אמירה ששווה לטלטל בגללה את המוסר המפוקפק של רוב המגיבים

  • Reply
    איש
    24/04/2008 at 2:55 am

    מישל וולבק כמו קרפיונים

    בפיות חצי פתוחים, כמו קרפיונים, אנחנו מניחים שייפלטו לנו גהוקים של מוות .

    כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים.

    אבני הגיר שמהן עשויים הבתים שלנו הן חיות מתות. חיות מבותרות, חתוכות, מיובשות; קונכיות מרוקנות. חלזונות מעוכים, טחונים, מעורבלים באלימות הפנימית של האדמה; מהחום המפחיד של קרבי האדמה. חיות מגובבות ומתות.

    תרגום מצרפתית: שרון רוטברד

  • להגיב על יולי לבטל