בלוג

ברסלונה יומנמסע – חלק ראשון

איזו עיר, ברסלונה…

ארבעה ימים בהחלט לא הספיקו, הרבה מה לספר והרבה מה להראות.
זה יהיה בהמשכים. זה הראשון.

עיר תוססת, אבל לא עצבנית. יפה ואסטטית, גדושה בבניינים יפים-יפים, אנשים לבושים בתשומת לב. בתי קפה ומסעדות בכל פינה, אוכל כל כך טעים ומגוון. והשפה המיוחדת הזו, קטאלנית, שפה שהיא ערבוב של ספרדית-לטינית-צרפתית. מתנגנת, חזקה, נעימה לאוזן.
והים והנמל, והבריזה שמגיעה מהים ומקלה על החום הלא-צנוע, כמעט חום תל אביבי. ואולי מה שעושה את החום ליותר נסבל זה המדרכות הרחבות, העצים הגבוהים והירוקים, האנשים שלא ממהרים ולא נתקלים בך, שלא נצמדים אלייך ומזיעים עלייך. או עצם היותך תייר נטול דאגות מקומיות.

                           

צילום: דור שחף

   

עיר עשירה אבל לא מנקרת עיניים. וכמו בכל עיר גדולה, מצד אחד – מכוניות חדישות ומבריקות, חנויות יוקרתיות; ומצד שני – קבצנים, אנשים מעוותים ונכים שהטבע התאכזר אליהם.

בשבילי, לנסוע לספרד זה כמו להיכנס לתוך מכונת זמן: כל כך מזכירה לי את עיר הולדתי היפה לא פחות: העצים לאורך השדרות, הבניינים היפים, הדודות המבוגרות שעולות לאוטובוס לבושות חליפות בצבעים בהירים, כיאה לעונת הקיץ, עם עגילים ושרשרת תואמים, צבע הנעליים מתאים לצבע התיק שתלוי מהיד, מניפה ביד השניה.
השוק הסגור, מחולק לפי אזורים: דוכני הנקניקים ודוכני הגבינות ודוכני הירקות ודוכני הפירות והמיצים והדגים ופרות הים והבשר והלחם ומה לא.

 

      

 

וחנויות הספרים הגדולות ומלאות כל טוב. בתי הקפה אפופי עשן, שם אפשר לשבת שעות ליד שולחן קטן על כוס קפה וסנדוויץ מאוד לא כשר. ובבתי הקפה, מלצרים מקצועיים מגישים לך בחיוך, בלי לחץ. הם לא מצפים לטיפ, יש להם משכורת מכובדת.

 

     

 

You Might Also Like

6 Comments

  • Reply
    אלכסנדר
    5 באוגוסט 2003 at 21:36

    אבל יש שאלה. איך, איך, איך מבטאים בקטאלנית את היין חֶרֶס. חרסת? חרסססס? חרסתסתס?

    ועוד שאלה: היית במוזיאון הנעליים העתיקות? איזה מוזיאון מקסים ומופרך…

  • Reply
    ר.
    5 באוגוסט 2003 at 21:41

    אכן כל מילה אמת.
    עשית לי חיוכים וגעגועים.
    🙂

  • Reply
    אליסיה
    5 באוגוסט 2003 at 23:01

    חרס, כמו שאמרת, פעמים סגול במילרע. וזה לא בדיוק יין, אלא ליקר. לא הייתי במוזיאון הנעליים העתיקות. ספר לי על זה, שיהיה לי עוד תירוץ לחזור לשם

  • Reply
    אלכסנדר
    6 באוגוסט 2003 at 0:22

    שכל פעם שהייתי מבקש בברצלונה חרס, המלצר (בדיוק כמו שתיארת. זכור לי גם אחד עם שפמממממם) היה מביט בי בתמיהה.
    ורק לאחר שהראיתי על החרס בתפריט, רק אז המלצר היה מחייך.
    “חרסתסתס?” הוא היה שואל, ואני, בנסיון נואש לחקות אותו, “סי, חרסתסתסס.”
    מאה פעם הזמנתי חרס (נ.ב: בכלל לא טעים) ולא הצלחתי להבין איך לבטא את זה. אז נשאלת השאלה למה הזמנתי? לא זוכר. נו, שיהיה.

    מוזיאון הנעליים העתיקות נמצא אי שם ברובע הגותי, וזה אולם קטן ומקסים, עם אוסף של נעליים מתקופות שונות בהיסטוריה. כולל נעל בקנה מידה אחד לאחד של נעלי הפסל של קולומבוס שניצב בסוף הרמבלה בואך הימה.
    והשומר הזקן בכניסה למוזיאון מלווה אותך פנימה ומדליק למענך את האור באולם התצוגה, כיוון שרוב הזמן חשוך שם, ואף אחד לא נכנס…
    וכתובת מדוייקת כבר איני זוכר. כאמור, יותר מדי חרס…

  • Reply
    יורם קופרמינץ
    6 באוגוסט 2003 at 4:52

    עוד, עוד. וצדקתי בשם של ההר?
    והשובר הגלים הענק עוד נמצא שם?
    והמלצרים עוד מרקדים בין המכוניות ברמלאס?
    ובכל פינה עדיין יש את האולמות הענקיים של הבינגו?
    טוב לראות אותך שוב.

  • Reply
    איתן כספי
    9 באוגוסט 2003 at 11:22

    פרטים על המוזיאון, כולל כתובת, טלפון, זמני פתיחה ועלות:
    http://www.letsgo.com/BARC/05-Museums-26?PHPSESSID=1b2fef4b1727876bfaa41134208b700b

    עוד מעט פרטים מ-YAHOO:
    http://fr.travel.yahoo.com/t/wc/spain/barcelona/museum/museudelcalat.html

    ואפילו המיקום במפת העיר:
    http://fr.maps.yahoo.com/py/lg:fr/lc:fr/maps.py?country=es&csz=08002&addr=Pla%E7a%2BSant%2BFelip%2BNeri%252C%2B5

Leave a Reply