במבט חטוף

אתמול נפתחה תערוכת צילום ב"הקצה" – מרכז לאמנות בנהריה.

צלמים – אמנים מציגים עם אורי גולדווסר בקריאה להחזרת החיילים החטופים. כך כתוב בהזמנה, זו הסיבה לתערוכה. מצד אחד לשמר בתודעה הציבורית את החטופים, מצד שני – לחזק את ידי המשפחות, לתת להן הרגשה שלא שוכחים אותן.

מטרה ראויה, ללא צל של ספק. הרי הסיבה המוצהרת ליציאה למלחמת לבנון השניה הייתה החזרת החטופים. משני הצדדים חיילים ואזרחים נהרגו, המלחמה הסתיימה, ולא רק שהחטופים לא הוזחרו לישראל, למשפחות אין קצה חוט להיחאז בו (זה הרושם שנוצר ממה ששומעים בתקשורת, אולי להן מספרים דברים סודיים שלא מתפרסמים, אבל אני בספק).

אני מרגישה, שמצב של חוסר הוודאות לגבי גורלו של בן אדם יקר הוא מצב בלתי נסבל, לא אנושי. ראיתי את ההתרגשות בעיניים של המשפחות שהיו בפתיחה. המעמד הזה ריגש אותן, בגלל האכפתיות, החום, החיבוק של כל כך הרבה אנשים שאמרו להן: אנחנו לא שוכחים, אנחנו לא עוזבים.

 

 

© דרור מעין

אחד הצילומים הטובים בתערוכה, בגלל האיכות, בגלל המחשבה, בגלל ההתייחסות לנושא עצמו, בגלל שהוא מעביר את התחושה של חטיפה, של האדם שהיה שם ונלקח בכוח, בגלל שהוא מרגיש כמו אגרוף חזק בבטן.

 

 

הצד השני של המטבע – התערוכה עצמה.

מארגני התערוכה הצהירו בערב הפתיחה, שהאמנים לא חשובים. חשובה האמירה, התמיכה במשפחות החטופים, הקריאה לממשלה לא לשכוח אותם, לפעול להחזרתם הביתה. אמירה יפה. בהחלט. אבל, גם כשהאמנים לא חשובים – למה לזלזל בהם?

אמנם חלל קטן שכל קירותיו מכוסים בתמונות מהתקרה ועד הרצפה יכול בהחלט לשקף תחושה קלאוסטרופוביטת של חוסר מוצא, של כלא, אבל בפועל, אפשר היה להשיג את אותו אפקט (אם מישהו התכוון לכך) על ידי תלייה של גזרי עיתונים או תמונות של החטופים.

התלייה הצפופה, כשכל כוונתה לכסות כל פיסת קיר, ללא חשיבה על מה תלוי ליד מה, איך צילום אחד עומד ליד זה שתלוי לידו, היא, לדעתי, פוגעת ביצירות וחד משמעית לא מכבדת אותן.

מעבר לכך – גם כאשר הנושא היה במוצהר נושא פוליטי-רגשי, מעטים מאוד התייחסו לנושא עצמו. היו צילומים טובים יותר וצילומים טובים פחות. הקשר לחטופים, למלחמה – רופף מאוד.

 

אני חושבת, שיש כאן פספוס. אפשר היה לעשות תערוכה בנושא הזה, כאשר מרכז הכובד הוא החטופים, כאשר הנושא של העבודות סובב סביב החטופים, ובאותה נשימה, לכבד את עבודת האמנות.

 

התערוכה פתוחה עד ה- 27.1.07, בימים א', ב', ד', ה, שבת בין 16:00 ל- 18:00 ויום שישי בין 12:00 ל- 15:00

הקצה – מרכז לאמנות, רחוב לוחמי הגיטאות 34, נהריה.

 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

תגובה 1

  • Reply
    דוד שליט
    17/12/2006 at 11:18 am

    מסכים איתך שהעבודה מצוינת והכוח שלה הוא מעבר לאירוע שאולי נתן לה את ההשראה. הייתי אפילו אומר שייטב להביא תערוכות כאלה למרכז. הבעיה היא עם הניסוח, חטיפה, שהופך את האמנים לאמנים מגויסים נוסח שנות ה-40 וה-50. מדובר באירוע מלחמה של לקיחה בשבי. אין פה שום מצב של חוסר אונים אזרחי. החלפת שבויים רוטינית של אחרי-מלחמה, הייתה משנה את התמונה, תרתי משמע. מה שכמובן לא בא להפחית מתחושת הייאוש וחוסר הידיעה של המשפחות

  • השאר תגובה