בכנות - אליסיה שחף צילום | עיצוב |
In בלוג

בכנות

Jen Davis מצלמת את עצמה.

מסתכלת ישר לתוך העיניים. של עצמה ושל העולם.

היא בודקת את כל מנעד הרגשות שלה כלפי עצמה. כלפי גופה.

את כל מנעד הרגשות של הצופה כלפיה, כלפי גופה.

 

Jen Davis © 4 AM

יש בצילומים שלה אהבה ושנאה, תשוקה, פנטזיות, ביקורתיות, השלמה, פשרה, ציניות, בושה, התרסה, בדידות, קנאה.

היא לא מסתירה, לא מתיפיפת. חולמת, לפעמים, להיות מישהי אחרת. להיראות אחרת.

Jen Davis © ethereal

חולמת להיות היא ושהעולם יקבל אותה כמו שהיא. שהיא תקבל את עצמה כמו שהיא.

העבודה של דייוויס מרגשת אותי. מאוד. היא מצליחה לעורר רגשות כל כך חזקים, בכל פריים ופריים. השמות של העבודות משלימים את הצילום.

רואים, מרגישים את האמת שלה. בכל הכנות.

Jen Davis © judgment

Share

אולי גם זה יעניין אותך

21 תגובות

  • Reply
    לבון אמיר
    24/04/2009 at 11:55 am

    מרגש חזק ובעיקר כנה ומיתי

  • Reply
    די כבר
    24/04/2009 at 11:55 am

    מנעד, מנעד – רוצים תמונות שלך!

  • Reply
    אליסיה
    24/04/2009 at 12:45 pm

    🙂

  • Reply
    רוני
    24/04/2009 at 1:04 pm

    התחברה לי
    you've come a long way, baby.
    יש לי עוד דרך. תודה על זה, מאוד מעניין לי.

  • Reply
    רוני
    24/04/2009 at 1:12 pm

    צלמת מדהימה. מעולה. כל כך הרבה תמונות מעולות.
    ואפילו באחת מהן היא אינה מחייכת. אפילו לא קצה של חיוך. אפילו לא בעיניים. כלום.

  • Reply
    אביגיל
    24/04/2009 at 1:39 pm

    על צילום ובעיקר על צלמות.

    לא יודעת אם את זוכרת אבל כשגרתי בפריז אחד הפוסטים שלך שלח אותי לתערוכה של נאן גולדין שריגשה אותי עד דמעות.

    רוצים עוד 🙂

  • Reply
    מיכל
    24/04/2009 at 2:45 pm

    שהבאת עד כה.
    יש בה משהו מלא קסם, בצלמת עצמה. התנהלות הגוף שלה מזכירה בעבודות רבות התנהלות גוף של פעוטה. גם תווי הפנים שלה לא מפריעים. סדרה מאלפת. נשבעת.

  • Reply
    יולי
    24/04/2009 at 3:48 pm

    הצילומים שלה היו מעוררים כזו הערכה אם היא היתה בעלת מבנה גוף שונה?

  • Reply
    אורי
    24/04/2009 at 4:30 pm

    ליולי- זו בדיוק אותה שאלה כמו "האם ואלס עם באשיר" היה כל-כך טוב בלי האנימציה. זה לא רלבנטי, זו יצירת האמנות וככזו היא עושה משהו למישהו.

  • Reply
    אליסיה
    24/04/2009 at 4:30 pm

    תודה, לכולכן. גם אני מאוד אוהבת את הצלמת הזו.
    אביגיל -זוכרת גם זוכרת. 🙂
    ויולי יקירתי – חשבתי על זה (ועלייך, הפוך על הפוך כן) כשראיתי את הצילומים שלה.
    אני חושבת שהיופי הוא בכנות שלה. אם היא הייתה רזה או "רגילה" וההתייחסות שלה לעצמה ולגוף שלה הייתה כזו – זה היה אותו הדבר, לדעתי.
    לא?

  • Reply
    אורי
    24/04/2009 at 4:30 pm

    ליולי- זו בדיוק אותה שאלה כמו "האם ואלס עם באשיר" היה כל-כך טוב בלי האנימציה. זה לא רלבנטי, זו יצירת האמנות וככזו היא עושה משהו למישהו.

  • Reply
    אורי
    24/04/2009 at 4:31 pm

    ליולי- זו בדיוק אותה שאלה כמו "האם ואלס עם באשיר" היה כל-כך טוב בלי האנימציה. זה לא רלבנטי, זו יצירת האמנות וככזו היא עושה משהו למישהו.

  • Reply
    סמדר
    24/04/2009 at 4:44 pm

    היא מדהימה, ישירה, אמיצה ומרגשת מאוד. משהו ילדי תם וחכם בנוכחותה. צילומים יפהפיים. תודה לך.

  • Reply
    רוני
    24/04/2009 at 4:47 pm

    יש שם כמה קומפוזיציות מרגשות שלא תלויות במבנה ובגודל שלה.
    האומץ לחשוף מרשים כמובן בגלל שהמבנה הזה פחות מקובל, אבל הכשרון עומד בלי קשר. היא צלמת מעולה וזהו.

  • Reply
    יולי
    24/04/2009 at 5:04 pm

    פה (הפה הזמני שלי) המבנה שלה הרבה יותר ממקובל. ולכן השאלה שלי. כמה מתוך התגובות מעלי הן שיקוף אישי שלנו בתוך מה שדיוויס מביאה בפנינו.
    בעיני הקרסוליים שלה, רגילים לגמרי, אולי כמו שלי – ולכן התהיה שלי.

    אליסיה, הפוך על הפוך… לגמרי.

  • Reply
    whisper
    24/04/2009 at 6:30 pm

    כבר כמה זמן שנכנסת לכאן, ומשתאה מהעולם אליו את מזמינה אותי להיכנס. הפעם הכאב הקיומי של התמונות של Jen Davis יחד עם התמונות עצמן שהקומפוזציה שלהןפשוט מושלמת באופן בלתי מוסבר… הייתי חייבת לכתוב לך שגם אני כאן בצללים קוראת ומתבוננת ולהודות לך על החשיפה של החומרים האלה שבדרך אחרת לא היו נקרים על דרכי. אז שוב – תודה 🙂

  • Reply
    נבט חיטה
    24/04/2009 at 7:17 pm

    מרתק לגמרי!
    צילומים מרהיבים.

    תודה.

  • Reply
    ח ל י
    24/04/2009 at 8:27 pm

    גם אני מרותקת בשבועות האחרונים לדלת שאת פותחת לעבודות, צלמים ומקומות שכנראה לא הייתי נחשפת אליהם בקלות כזו, אם לא את….אז תודות 🙂

    ובקשר לזו שכאן – אני מוצאת פער מרתק, מתח גדול בין מידותיה לילדותיות שבה היא תופסת את עצמה. שום רמז למיניות, אפילו בקושי לנשיות – כולל הצילום עם /על המשקל – בכל התמונות היא תופסת עצמה כילדה, אפילו ילדה קטנה.והתפיסה העצמית הזו כן מתחברת בעיני למיימדיה. מרתק.

  • Reply
    שרון רז
    24/04/2009 at 11:25 pm

    באמת מרתק, הדלת הזו שחלי כתבה כאן שאת פותחת לעבודות של צלמים שלי ולאחרים הם אינם מוכרים, תודה רבה

  • Reply
    אליסיה
    25/04/2009 at 10:18 am

    תודה לכולכם, על הפרגון
    עושה חשק להמשיך…
    🙂

  • Reply
    צליל
    04/05/2009 at 8:09 pm

    זה שהמשקל שלה נעשה כמו אמצעי אמנותי, אינטרוספקטיבי. היא מעבירה תחושות נשיות כל כך מוכרות של בושה וחשיפה, והמשקל הכבד שלה נעשה בכלל האיך שהיא מרגישה ורואה את עצמה, או לפחות זה המקור שלי להזדהות עם זה.

    ואני מצטרפת לתודות, איזה חלונות נפלאים את פותחת (:

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות