בית

ביום חמישי השכנה מהבית ממול פגעה עם הרכב שלה בכבל של בזק.

הטכנאי שהגיע בשישי בבוקר אמר שהוא לא יכול לפתור את הבעיה, צוות אחר של טכנאים יגיע ביום ראשון, בשש בערב – לכל המאוחר.

זה היה מוזר וטוב, הניתוק הזה, בעיקר מהאינטרנט, סופשבוע שלם.

התעכבנו מעבר לרגיל ליד השולחן בסוף הארוחות, ראינו סרטים, לא רצנו לבדוק אחרי זה ברשת מה עשו השחקנים והבמאים לפני ואחרי ומה אמרו הביקורות, "סתם" ישבנו ודיברנו.

ובישלנו ביחד, ארבעה אנשים וכלבה אחת במטבח, ואף אחד לא היה "צריך לבדוק משהו במחשב" ונעלם לשעתיים מהמטבח. וגם כולם נשארו לנקות ולפנות את המדיח.

פתאום הייתה תחושה שיש המון זמן.

איזה כיף.

בשישי בערב קפצנו לחברים שגרים מעבר לרחוב, לבדוק אימיילים, בעיקר ענייני עבודה.

וזהו.

ביום ראשון בבוקר הכבל תוקן ודי מהר שכחנו כמה כייף היה לא להיות תלויים במה שקורה "שם".

Share

אולי גם זה יעניין אותך

3 תגובות

  • Reply
    רוני
    01/03/2011 at 7:07 pm

    איך מוכר הלופ הזה של ללכת לשתי דקות למחשב ולהעלם מהעולם. נראה טעים 🙂

  • Reply
    ח ל י
    01/03/2011 at 8:57 pm

    נכון. כל ניתוק מהרשת, או אפילו מחלקים שלה, ע'ע התרחקות מהפייסבוק, מביאה ומגלה שטחים נשכחים מהחיים באמת.

    אל תספרי לאיש ותגידי שנותק לפעמים 🙂

  • Reply
    שלומית
    24/03/2011 at 2:03 pm

    מזדהה לגמרי. בלי להרגיש הפכתי למשועבדת.
    אני זו שהולכלת לשתי דקות ונעלמת. והעוגה…העוגה…

  • להגיב על רוני לבטל