אמנות הארץ (2) - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי לנשים - פוטותרפיה

אמנות הארץ (2)

הבעיה העיקרית עם הפסטיבל הזה – אמנות הארץ – היא השם שלו. פסטיבל, קרנבל, יריד, בהחלט. אמנות? מעט, אבל ממש מעט מאוד.

בתוך בליל מסחטת הכספים שהיא חג הסוכות, בילוי של שעה וחצי-שעתיים, ללא דמי כניסה, נראה כאופציה טובה למשפחה, כולל הדודים והסבתא.

ומדובר כאן בתרבות ! אמנות !. אין סיבה לא להגיע לשם.

ואכן, כל עם ישראל הגיע לרידינג. כל מגרשי החניה באזור (ובאמת שלא חסרים כאלה) מלאים עד אפס מקום, תור ארוך של אנשים שמחכים לבדיקה הבטחונית, ובשטח, אוי בשטח, צפיפות על גבול הלא נעים.

 

המקום מסודר יפה, עם מסלול נוח לביקור, שחס וחלילה לא נפסיד אף לא דוכן אחד של השחלת חרוזים או תמונות קיר עשויות בטכניקת מקרמה מתקדמת.

 

אז ככה. אני בעד אמנות לעם, כהגדרה. כלומר, לקרב את האמנות לעם. לחשוף אותה לקהל רחב, להנגיש אותה, להוריד אותה מהאולימפוס.

אבל, אם זה המחיר שצריך לשלם או האלטרנטיבה היחידה – אני מעדיפה להשאר בתוך הסצנה הפלספנית, בעלת השיח הפנימי והקודים שרק מביני דבר יודעים לפענח. זה לפחות לא מביך אותי. לרוב מרגיז, אבל לא מביך. מה שראיתי שם אתמול, הביך אותי.

 

זאת אומרת, אם הייתי רואה את הדוכנים האלה, אותם הדוכנים, בנחלת בנימין למשל, הייתי מסתכלת, מתעניינת, נהנית אפילו. אבל לילד הזה קוראים בשמו. מישהו התבלבל כשקרא לילד ברידינג "אמנות".

 

היו דברים מעניינים וראויים להתייחסות. בטח שהיו. אבל, הם טבעו בים של נוצצים ומריחות מכחול בוסריות, הססניות, מתאימות לסדנת ציור שנה א' בסטודיו השכונתי של ברכה.

 

אני אוהבת קרקס (בלי חיות, בבקשה), בירה ואנשים שיושבים על הדשא ובוהים ברקדני קפוארה (המדהימים, יש לומר). ואין לי בעיה עם הפורמט הזה, ההיפך, זה הופך את החוויה התרבותית למענגת וקלילה יותר.

אני רק חושבת, שכדי להביא את האמנות לעם, לא צריך להוריד את הרמה של האמנות או לבטל אותה.

אני בטוחה שיש כאן סטייטמנט (חוץ מלהרוויח כסף…) של גישה פלורליסטית פתוחה וללא גבולות מוגדרים מראש, כי הרי לתערוכה, סליחה, לפסטיבל יש אוצרת מודעת ונחשבת. אבל, קצת נסחפנו למחוזות לא לנו. קצת הרבה.

 

אהבתי מאוד את הרעיון של הספרים (למעשה זו הייתה הסיבה בגללה כתבתי על הפסטיבל כאן). יש שם מגוון רחב של ספרי אמנות שיצאו לאור בארץ, קטלוגים של מוזיאונים וספרים של אמנים שונים. המחירים אמנם לא נמוכים באופן כללי, היתרון הוא בריכוז של כל אלה במקום אחד.

האמת, שהשיטוט בין הספרים והקטלוגים הצדיק את הביקור.

 

וגם העבודה של נלי אגסי, אותה הייתי מעדיפה לראות בשקט ובחלל אינטימי.

 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

7 תגובות

  • Reply
    דבי
    04/10/2004 at 10:48 am

    אליסיה, נשמע כאילו לא נכנסת בכלל לתערוכה עצמה, שהיתה בתוך המבנה של רידינג, לא בין הדוכנים בחוץ.
    אצרה אותה רותי דירקטור, שעשתה עבודה מצוינת בעיני.
    היו שם כמה פנינים אמיתיות.

  • Reply
    אליסיה
    04/10/2004 at 11:11 am

    בטח שנכנסתי לתערוכה. אפילו הזכרתי את העבודה של נלי אגסי.
    אבל,
    ברשימה הזו התייחסתי בעיקר להתרשמות הכללית שלי מהפסטיבל, אל האווירה שלו, ואל הערבוב הבלתי אפשרי הזה של מה שהוצג שם.
    דבי, תסכימי איתי שגם אם היו עבודות נהדרות, באווירת הקרנבל שהייתה שם, היה קשה מאוד לדלות אותן מתוך ה"המון" ולהתייחס אליהן ממש ברצינות.

  • Reply
    דבי
    04/10/2004 at 12:19 pm

    אגיד לך את האמת, אני פשוט התעלמתי לחלוטין מן הקרנבל ונכנסתי רק לתערוכה עצמה, ושם לא היה שום קושי להתייחס ברצינות ולא היה צריך לדלות. לא שכל העבודות היו לטעמי, אבל כולן היו ברמה וראו שהושקעה מחשבה באוצרות.
    גם מאוד אהבתי את הנוכחות הנשית החזקה, בעיקר בקומה העליונה של המבנה.
    והעבודה של נלי אגסי לא היתה בחוץ? פסל האשה הגדול, עם הקרינולינה? או שבפנים היה משהו אחר שלה? לא שמתי לב.
    אבל יכול להיות שהבדלי ההתרשמות הם כי הגענו בשעות שונות. אני הגעתי בחמש, כשעוד לא היה צפוף, כשעזבתי בשש ראיתי שמתחילים להתאסף המוני אנשים ואני משערת שהחוויה היתה אחרת לגמרי.

  • Reply
    אליסיה
    04/10/2004 at 12:34 pm

    אוקיי, דבי, אז אולי זה מסביר את ההבדל ברושם שנוצר אצלי ואצלך.
    אני הייתי שם בתשע בערב, והיה צפוף מאוד-מאוד.
    התכוונתי לעבודת וידיאו על מסך גדול בסוף האולם, שהיא עבודה יפה-יפה (אך לדעתי מבוזבזת במקום הזה, קשה להתמקד בה בקונטקסט הזה, עובדה גם שלא ראית אותה…)

  • Reply
    דבי
    04/10/2004 at 1:05 pm

    לדעתי היא עדיין לא הוקרנה כשאני הייתי – לא חושבת שהייתי מפספסת.
    ואין מה לעשות, כשפותחים חינם לקהל הרחב בימים של בילוי משפחתי, זה צפוף. לדעתי זה שווה, אין לי ספק שיש אנשים שבזכות התערוכה הזו נחשפו לאמנות שבמקומות אחרים איננה נגישה עבורם ועכשיו אולי יחפשו אותה גם במקומות ההם.
    אבל דבר אחד לא ברור לי – את חשבת שבתערוכה עצמה, בתוך המבנה, היו גבולות פתוחים מדי ונכנסו דברים חובבניים?
    כי לי לא היתה הרגשה כזו בכלל. בעיני גם הדברים שלא היו לטעמי היו רציניים והאוצרות נתנה לכל עבודה מרחב משלה, בניגוד לתערוכה של סוכות לפני שנתיים (שנה שעברה לא הייתי), שהיו בה דברים טובים אבל בצפיפות קקופונית.

  • Reply
    אליסיה
    05/10/2004 at 9:13 am

    אני לא יודעת אם פתוח מדי או חובב. בטח שהיו בתערוכה עבודות מעניינות.
    והיה ניצול יפה, בעבודות מסויימות של החלל הגדול.
    צפוף, כן, עמוס, גם. וגם "פושר". לא זיהיתי פנינים, כמו שאמרת.

  • Reply
    darling
    07/10/2004 at 11:11 am

    גם בשנה שעברה הפער בין החוץ והפנים היה ניכר.
    אין מה לעשות – היריד הוא מסחרי ופתוח לכל מי שמוכן לשלם. רוב האנשים דווקא מצאו עניין רב בדוכנים בחוץ….

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות