פעם אמרתי לקבוצה של נשים שלימדתי צילום, שאני מרגישה שאפילו מזג האויר כאן אלים.
זה היה לפני כמה שנים טובות.
לא מזמן פגשתי את אחת המשתתפות בקורס ההוא, שאמרה לי שמדי פעם היא נזכרת באמירה ההיא.
חושבת, שמה שהרגשתי אז היה "בקטנה" לעומת מה שאני מרגישה היום.
יש המון טוב ומשמח בחום, בקירבה, בחוצפה הישראלית.
האלימות, מילולית או פיזית, מבטלת את כל הטוב הזה.
מנסה להתחפר באהבה שסובבת אותי בבועה הפרטית שלי אבל לא מצליחה שלא לראות את מה שקורה "בחוץ".
כי החוץ הוא גם הפנים, וכל האלימות הזו מפחידה, מרעילה את הנפש.
האישית והציבורית.
1 Comment
מרים ברוק-כהן
9 באפריל 2019 at 4:51אדמה רעילה אוויר רעיל , לעיתים אני חושבת על המבול שבא ורחץ וטיהר הכל. התקופה האחרונה , הייתה נוראית, לא מאמינה איך אנשים מבוגרים , מדברים ומתנהגים ככה. מה קרה לאנושות ? מה קרה לנו. איפה האנשים שהלכו בסנדלים, אכלו בצנע והקימו מדינה , עבור אחרים? מה קרה לנו ולאחרים ? אין לי תשובות אליסיה , רק שאלות. איך זה שאנשים שאני מדברת אליהם בנימוס מתנפלים עלי בחרפות רק מפני שדעתי שונה? נקווה שיקרה נס ויהיה יותר טוב.