ימה ברקאי ראתה את הצילום הזה שלי בפייסבוק, פנתה אליי וביקשה אותו לעטיפה של ספר השירים היפיפה שלה. ימה כותבת על התהליך של הוצאת הספר לאור, ועל הבחירה בצילום הזה לספר: " את הצילום היפהפה שעל הכריכה צילמה האמנית המוכשרת אליסיה שחף שכמעט בלי לדבר, עברה בינינו אותה הבנה עמוקה. בצילומים שלה, היא מדברת בשפה הזאת, שפה ההיאחזות, שפת האורות החולפים, .והצילום הוא הדיוק המזוקק של החוויה. …
לקראת יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים הסטודיו שלי אירח קבוצה של בלוגריות שהצטלמו לקמפיין של סלונה. "זו יכולה להיות אני" כי אין פרופיל לאישה שחווה אלימות. זה לא קשור לצבע עור, או מקום מגורים, או שכבה סוציואקונומית. זה לא קשור להשכלה או לקריירה. זו יכולה להיות כל אחת. זה לא כתוב על המצח, לרוב לא רואים את זה מבחוץ. צילמתי 19 נשים, פורטרטים קרובים ואינטימיים מאוד. יסמין כהן הנפלאה איפרה אותן, במסירות ובמקצועיות. מורן מישל צילמה אותי ובמערכת…
מאז שלמדתי לקרוא ועד היום אני קוראת הכל. שלטים ברחוב, תווים של בגדים, כתוביות בסרטים. וספרים. המון ספרים. לכן, אני כל כך מתרגשת כשמבקשים ממני דימוי לספר. היו כאלה שהזמינו וצילמתי במיוחד, היו כאלה שהסופר/ת או ההוצאה פנו אליי וביקשו דימוי שראו אצלי בתערוכה, או באתר, או במדיה חברתית כלשהי. כשאור פישר פנתה אליי וסיפרה לי על מה היא כתבה, התרגשתי עוד יותר. אור כותבת את הלב שלה בספר הזה. בלי מחיצות, בלי ברקסים. היא מדברת על מחלת הנפש שלה,…
לכל צילום מוזמן יש סיפור. בספר הזה יש לי סיפור של אכזבה קטנה. אמנם יש צילום שלי על הספר. אבל לא על זה חלמתי. רציתי צילום אחר. נסעתי לאוגוסטה ויקטוריה לצלם נוף מאוד ספציפי, ובסופו של דבר נבחר צילום אחר ממקום אחר ומתקופה אחרת, שהוא פחות מאפיין אותי. אבל זה מה שהסופר בחר. ואני אוהבת את הצילום, עומדת מאחוריו.…
