קטגוריה

צילום נשים BEYOU

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: עינת רז

היא עמדה שם עם המצלמה, חייכה אלי, עיניה הטובות הביטו בי ברוך ואמרה, “קדימה, תראי לעולם מי את, אל תפחדי”, ובאחת, פרשתי את ידיי לצדדים, שפתי התרוממו מעצמם לחיוך ואז לצחוק גדול, “קדימה, צלמי” אמרתי לה  ”צלמי את מי שאני היום. צלמי את מה שאני עוברת. את “עכשיו”. אותי החדשה, את הצמיחה המחודשת שלי”. כל הפוסט של עינת רז בסלונה…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: יסמין כהן

את אליסיה, אמנית הצילום, אני פוגשת בתקופה בה אני אוספת את שברי מחלתי. עדיין, גם לאחר שנתיים, השברים לא לגמרי התאחו. אני מתמודדת עם הטראומה הגדולה וההשלמה עם שבריריות החיים. וכשאני אומרת מחלה אני מתייחסת לסרטן וגם לטיפול בו. לפעמים זה נראה לי כאילו הסרטן היה משני לתופת אותה עבר גופי. אני מדברת על הרעלה בחומרים כימיים שהייתי חייבת לקבל כדי לחיות, על חתכים בגופי והקרנות שורפות. אליסיה מצלמת ברגישות. מקדמת בברכה פרויקטים העוסקים בנשים ובנשיות. במה שאישה בתקופתנו מתמודדת…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: שרון מרק

״פרפרים זה מעולה״ אמרה אליסיה. אז איך מתכוננים לחוויה שאף פעם לא עברת, לחוויה שאינה נשארת בגדר האישי ואמורה להעצים אותך, לרגש אותך, לחשוף אותך? המון התלבטויות ומחקר מקדים ומדוקדק (טוב נו…אחרי מיליון שנים של כתיבת דוקטורט אני חייה את חיי על-פי שאלות-שיטות-מסקנות) התייעצתי עם אליסיה. בתשובתה הכל התבהר. כי כזו היא, אליסיה בארץ הפלאות, וזו היתה תשובתה: ״אני ממליצה לחשוב על מה את רוצה לקבל מהסשן הזה, קודם כל לעצמך. מה היית רוצה שיקרה, איך היית רוצה להיראות ומה…

להמשך קריאה →

סשן צילום אישי נשי BeYou

אני חולמת על עולם בו אנחנו, הנשים לא נבזבז את זמנינו בשנאה עצמית, בפירוק הגוף שלנו לחלקים טובים וטובים פחות, בהשוואה אל דימויים המוקרנים במדיות השונות, בהקשבה להמלצות על שינויים וניתוחים פלסטיים שיעזרו לנו להיות כמו הדוגמניות, או השחקניות. כמו מישהי אחרת. אני חולמת על עולם בו אנחנו, הנשים, אוהבות את עצמינו, פנים וחוץ. אוהבות את עקבות הזמן על הגוף, את השינויים שחלים בו. ואת מי שאנחנו. כמו שאנחנו. מה קורה בזמן הצילום ? קודם נכיר קצת. נדבר קצת. כשתרגישי בטוחה, בנוח, אני אוציא…

להמשך קריאה →

הזדמנות טובה להתבוננות

אם את רוצה להיפגש עם עצמך רגע לפני לידה רגע אחרי הלידה בזוגיות חדשה בזוגיות ותיקה רווקה חוגגת יומולדת אם את רוצה לחזק את הקשר עם חברה עם אמא עם אחות עם בת רוצה לשמח מישהי יקרה אם בא לך לנסות משהו חדש אם את ממש זקוקה לזמן רק לעצמך שרייני לך סשן צילום, הזמיני עכשיו כשעתיים של כייף בסטודיו האינטימי שלי ימי ראשון עד חמישי: בשעות :10:00 עד 18:00 ימי שישי: בשעות 10:00-13:00 ובואי. מחכה לך אליסיה 054-4320663, [email protected]  …

להמשך קריאה →

הצילום כאמצעי להתבוננות, לחיזוק, יצירה ועוצמה

כל האנשים (להוציא אנשים עיוורים) רואים. אבל – כמה מאיתנו מתבוננים באמת? ההתבוננות העמוקה בעולם הסובב אותי מאפשרת לי להיות קשובה, להזדהות ולהבין אנשים. לקרוא את שפת הגוף שלהם. להקשיב לדברים שלא נאמרים במילים. למדתי לחפש את היופי, את הצבע, את הקווים. גיליתי שהעמידה מול המצלמה מחזקת את התפיסה העצמית של אנשים. הצילום מעמיד בפני אנשים את עצמם כמו שהם, בתיווך המבט המתבונן והחיובי שלי. כששואלים אותי מה אני עושה – אני מסבירה שאני מתבוננת ומלמדת להתבונן. מתבוננת באנשים ומצלמת…

להמשך קריאה →

בקצב הסלסה

בכל פעם שאני מצלמת אישה, ואני רואה/שומעת/חשה את חוסר הנוחות שלה עם הגוף שלה, אני נזכרת בנשים הקובניות. מאז שביקרתי בקובה, לפני כמה שנים, אני שואלת את עצמי, האם היחס שלהן כלפי עצמן הוא תוצאה של חינוך המהפכה הקובנית ? כי הרי יש כל כך הרבה דוגמאות לאינטרפרטציות קשות של הקומוניזם, ודווקא בתפיסה של הגוף הצליח להם ? אהבתי את הנשים הקובניות. הן לא יפות במיוחד, לא ממש אהבתי את סגנון הלבוש שלהן, שהוא צבעוני, הדוק מאוד, קצר מאוד, חשוף…

להמשך קריאה →

מתנות לעצמה

עבר יותר מחודש מאז המייל הראשון עד שקבענו סשן צילום. זה מין עניין כזה, הרי לצילומים האלה אין ממש "תכלית". לא בדיוק "צריך" אותם. (כלומר, כן). ובנוסף, אני מציעה צילום פשוט, נקי, כששואלות אותי אם יש לי אביזרים או אם אני עובדת עם מאפרת, אני עונה שלא, שהסשן הזה עוסק בך, שבמשך שעתיים (בלי סטופר…) היא מרכז הבמה, מרכז העולם. רק האישה. כמו שהיא, כמו שהיא בוחרת להביא את עצמה ברגע המסויים הזה. אני יודעת שזה לא מתאים לכל אחת.…

להמשך קריאה →

כלי קיבול

אישה צעירה, כבר לא ילדה, יפה בכל מובן המילה, הגיעה אליי לצילומים בסטודיו. שפת הגוף שלה קלילה, נעה בחושניות חתולית כמעט. התיישבנו לשוחח, כמו שאני נוהגת לעשות תמיד. לפני שאני מוציאה את המצלמה מהתיק. ואז היא סיפרה לי, שהיא נשואה כבר 10 שנים, יש לה שני ילדים, בני 10 ו- 7, היא אוהבת את החיים שלה, את בנזוגה וילדיה. עובדת בחברת פרסום והיא סטודנטית שנה שניה בבית ספר לאמנות. לרגע הרגשתי כאילו אני מביטה בעצמי במראה, לפני כך וכך שנים.…

להמשך קריאה →

הכוהנת הגדולה

מיכל היא אש. אש וחושך. היא נשיות, היא מיניות. היא אישה שבוחרת את הדרך שלה. מדייקת אותה. דיברנו המון בסשן הזה. לפני, במהלך ואחרי הצילומים. על אפשרויות. על דרכים. על הפכים. על הרך והקשה. על הטבעי והמשחק. אני תמיד אומרת – הבמה שלך, עשי בה מה שאת רוצה. רק מה שאת רוצה. מיכל בלעה את הבמה. היא התפשטה, והתלבשה. היא הייתה ילדונת, ונחשית, ועקרת בית. היא הסתירה וחשפה. אחרי שהיא הלכה עמד בחדר הריח שלה, של האישה, והחיה, והעשן. שעות רבות…

להמשך קריאה →