קטגוריה

בלוג

In בלוג/ טקסט וצילום

על הטעות

אחד הטיפים הראשונים שאני נותנת למי שמגיעה אליי להנחיה אישית הוא – לא למהר למחוק תמונות. אז נכון, זה תופס (מלא!!) מקום במחשב, ומומלץ וחשוב גם לגבות, אבל you never know מה יקרה אם נתרחק ממה שצילמנו אתמול, ניתן לצילומים להיות, לשקוע, ואז לחזור ולהתבונן בהם. תראו מה קרה לי, לדוגמא… *  *  * לפני כשנה ירדתי במדרגות כשאני נועלת כפכפים וטלפון נייד ביד. במדרגה השלישית שלפני האחרונה הטלפון צפצף ובהיסח הדעת הסתכלתי עליו. וככה עפתי במורד המדרגות כשאני נחבטת…

להמשך קריאה →

In בלוג/ צילום נשים ונערות BEYOU

ניצה

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בחיים שלי זה הגיוון. כל אישה שמגיעה אליי לצילומים בסטודיו היא עולם ומלואו, פנים וחוץ. בדיאלוג שנוצר ביננו, בהתמסרות שלה אליי, למצלמה. בסיבה שהביאה אותה אליי. בנקודת הזמן שהיא נמצאת בחייה. ניצה קיבלה סשן צילום במתנה לכבוד יום ההולדת שלה מחברה טובה. היא ביקשה שאשלח לה שובר מתנה ולא אגיד לה ממי היא מקבלת אותו. תוך שניה ניצה ניחשה. ככה זה חברות. יודעות הכל אחת על השניה. היא הזהירה אותי שהיא לא אוהבת להצטלם. וכמו…

להמשך קריאה →

In בלוג/ על אמנות

על התום שבהתבוננות

אני מתבוננת בצילומים של אנה פאולה גרה  בהשתאות. פעם צילמתי ככה, אני אומרת לעצמי, פעם התבוננתי ככה בעולם. יש בצילומים שלה רגישות בלי טיפת ציניות. תמימות מודעת, או ככה אני מפרשת אותה. בכלל לא צריך לפרש אותה, בעצם, זה כל העניין. היא מזכירה לי את התערוכה של חלי גולדנברג, התחושה הזו שהיא עוררה בי, תחושה של תום, ועדינות מופלאה. היא גם מזכירה לי שלפעמים (תמיד ?) אין צורך להרחיק (פיזית ומנטלית) כדי לראות, להגיד, ליצור. הכל כאן, בעיניים, בלב.  …

להמשך קריאה →

In בלוג/ על אמנות

על הרגישות

בשישי האחרון נסעתי עם החברים האהובים שלי לירושלים. הם לא ידעו על קיומו של מוזיאון על התפר, וסביר להניח שאם לא הייתי מציגה בתערוכה "כלואות", גם לא היו מגיעים לשם לעולם. הגענו באמצע סיור עם אוצר התערוכה, רפי אתגר. כשהוא הגיע עם הסיור לחלל בו מוצגות העבודות שלי, הוא דיבר על העבודות של אנדראס פופוטסיס ופנה ללכת. ואז עשיתי מעשה שלא הייתי עושה לולא כל החברים שלי היו לצידי. אמרתי לו, אני כאן, אלה העבודות שלי. לא תרצה להגיד עליהן…

להמשך קריאה →

In בלוג/ צילום נשים ונערות BEYOU

מיקה

אחת ההנחיות העיקריות שאני נותנת למצולמות שלי (רק כשהן מבקשות הנחיה) היא "אל תבהי". הן תמיד שואלות למה אני מתכוונת, ואז אני מוסיפה: "כשאת בוהה אי אפשר לראות אותך" אני מדברת על מבט, שהוא ייחודי מול המצלמה. כי יש מבט עם כוונה ויש מבט שהוא בוהה. והוא קשור ליכולת העמידה מול המצלמה וההתמסרות לרגע הצילום, לקשר שנוצר בין הצלמת למצולמת שלה. כשאת מתבוננת עם כוונה אפשר לראות אותך. כשאת בוהה את מנותקת, חסומה, חסרת חיים וחסרת עומק. בסשן צילום עם…

להמשך קריאה →

In בלוג

על הנייר

שואלים אותי לא מעט מה זה העבודות האלה שאני עושה על נייר, את צלמת, נכון? אז מה הקשר לספרים ? ו… מה? את גם מציירת ? (רושמת, רושמת) אני אנסה להסביר (זה יהיה קצת ארוך כנראה, מתנצלת מראש…) מאז שלמדתי לקרוא, אני קוראת. כל הזמן. שלטים, מתכונים באריזות של פסטה (ואורז, ועדשים, וכוסמת ו…), תוויות של בגדים, ורכיבים של שמפו, ועלונים של תרופות, הבהרתי את הנקודה, נראה לי. אבל בעיקר – ספרים. תמיד, בכל רגע נתון, אפשר למצוא על השידה…

להמשך קריאה →

שינוי גודל גופנים