קטגוריה

טקסט וצילום

In בלוג/ טקסט וצילום

על העוורון

צפיתי בפרק הראשון של הסידרה "הרמון". משחק מעולה, צילומים טובים, נושא עמוק וחשוב. נתונים טובים לחוויה ממש לא נעימה. כי גם אם בתחילת הסידרה כתוב שכל קשר למציאות וכו… זה מציאותי ועוד איך. סיימתי לצפות בתחושת מועקה גדולה. אני יודעת מה קורה אחרי. ניסיתי את הפרק השני. לא יכולתי. הדם רותח לי בעורקים, זה מלחיץ אותי, זה מעציב אותי. ומחזיר אותי בבת אחת לגיל 19, כשחוויתי מקרוב הערצה לאדם מהי. חודשים ספורים אחרי שאבא שלי מת, הכרתי בחור בשם דניאל.…

להמשך קריאה →

In בלוג/ טקסט וצילום

בת ים

הייתי ילדה קטנה במקום חדש, בקושי הבנתי מה מדברים סביבי. ישבתי מכווצת בשולחן ליד תמר היפה, והמורה דיברה ודיברה על יונה הנביא. אני רואה את הפנים שלה, אישה גבוהה וכבדה עם שיער שחור קצוץ, מנסה להיזכר איך קוראים לה. לאה. השם הזה נתקע לי בראש. אבל לאה הייתה מורה לגיאוגרפיה, צעירה וקופצנית, היא העבירה את הגיר מיד ליד וכתבה על הלוח, פעם ביד ימין ופעם ביד שמאל, כאילו שיחקה בכדור. המחנכת, אני ממש לא מצליחה לזכור את שמה, לימדה אותנו…

להמשך קריאה →

In בלוג/ טקסט וצילום

על התהליך

זו השנה הרביעית שאני עובדת עם קבוצת נערות מהרצליה "מחוברות". רחל, אישה יקרה שלא רק מדברת פמיניזם והעצמה נשית אלא פועלת בדרך הכי טובה שאפשר לחשוב עליה – חינוך נערות – מובילה את הקבוצה ומזמינה אותי לנצח על החלק האמנותי של הפעילות. עד כה, עבדנו יחד על שלוש תערוכות וסרט. השנה, התערוכה תעסוק ב"תהליכים" ותוצג בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה וההתרגשות רבה. כדי לעזור לנערות לחשוב על נושא לעבודה, במפגש הראשון סיפרתי להן על תהליך עבודה אישי. בפוסט קודם כתבתי על…

להמשך קריאה →

In בלוג/ טקסט וצילום

איך חוגגים יומולדת לאיש מת ?

היום יומולדת לאבא שלי, שחגג יומולדת 44 לפני כמעט 40 שנה. סופשנה ותחילת שנה היו זמנים משמחים וחגיגיים עד שהוא מת. בשבוע האחרון של דצמבר אשפזו אותו. הוא השתחרר בערב ה – 31 לדצמבר כי מה פתאום לחגוג שנה חדשה בבית חולים. בינואר עוד חגגנו לו יומולדת אופטימית, אתה תהיה בסדר, חייב שתהיה בסדר. כל אותו חודש חלמתי זוועות. ואז הם פסקו. בבת אחת. ב- 12 לפברואר, באותו גיל ובאותו תאריך שאבא שלו מת, הוא התעורר אל מותו. שיעולים כבדים…

להמשך קריאה →

In בלוג/ טקסט וצילום

מורן, שנה למותה

לפעמים, תאריכים, מספרים, יש להם חיים משל עצמם. אצלי, לפחות. הם, המספרים האלה, לובשים צורה פתאום מול העיניים שלי. 17 לינואר היום שמורן מתה. עד הרגע האחרון עוד ציפיתי לנס. כל כך רציתי, שמורן החכמה, המוכשרת, היפה, תבריא, תקום על רגליה, תנער מעליה את כל הכאב, הפיזי והנפשי. תחייך ותמשיך בחייה. אני מתבוננת בעיניים שלה מדי פעם ומתמלאת עצב וכעס. על חייה, על מותה. מורן בחרה למות כי לא יכלה לשאת את הכאב. מדי יום, אני מזכירה לעצמי, לסובבים אותי,…

להמשך קריאה →

שינוי גודל גופנים