קטגוריה

טקסט וצילום

In טקסט וצילום

אמנות מסוכנת

בדרך לאולפנים של הטלויזיה החינוכית (ז"ל) נזכרתי בנסיעה לשם לפני כ- 7 שנים, שנתיים לפני שהצגתי את תערוכת גיבורות בפעם הראשונה. חדר האיפור נראה בדיוק כמו אז, מאוד התרגשתי כשאחת המאפרות שאלה: את הצלמת שצילמה נשים נפגעות אלימות מינית, נכון? בחדר ההמתנה פגשתי את המראיין, שקבע מראש שהוא לא מאמין שאמנות יכולה לשנות משהו. (אבל נדבר על זה בשידור. כן. בטח) ואז הגיעה האוצרת הראשית של המוזיאון, סווטלנה ריינגולד, ומרואיינים נוספים, ביניהם יחזקאל לזרוב (התנהגתי קצת כמו אחרונת המעריצות) הכשרוני…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

פורטרט ציבורי

כשתכננו את הטיול שלנו לנפולי (קצר, קצר מדי) עלתה בי מחשבה, מה אני רוצה לצלם שם, כי בטיולים אני צמודה למצלמה, מה שלא קורה ביומיום. ואם אני כבר סוחבת את המשקל של המצלמה, אז שיהיה לי נושא בראש. המחשבה התגלגלה לה והפתיעה אותי: אנשים. פורטרטים. מרחוק, ב"גניבה". איך אנשים ? איך אנשים מרחוק ? שנים אני מדברת על כך שכדי לצלם אישה (או איש) אני צריכה להכיר אותה, ללמוד אותה, להרגיש אותה, לראות מקרוב את המחוות הקטנות שהגוף שלה מגלה…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

טווסה גאה

פעם, שמעתי מישהי מצטטת את הסופרת נורית זרחי אומרת שהילדות היא כמו אי באמצע החיים, שם נמצאת הילדה (או הילד) שהיינו, ושיש אנשים שיש להם סירה קטנה שאיתה הם יכולים לחזור ולפגוש את הילדה שהם היו. אני זוכרת את המשפט הזה, כי עד ששמעתי אותו הייתי משוכנעת שרק לי יש סירה כזו. כי אני תמיד מבקרת את הילדה שהייתי. בעצם, היא תמיד איתי, הילדה. מלווה אותי לכל מקום. היא מזכירה לי את התחושה החמימה הזו של אנשים שהיו סביבי ואהבו אותי…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

אקואדור

הייתי שם, בבית ההוא בו הכל קרה. רחוב אקואדור בין ז'אן ז'ורה לפוירדון. המסדרון בכניסה לבית, עם השטיח מקיר לקיר, שמאז שכיסו את רצפת העץ היפה אני חוששת ממכת חשמל סטטי כשאני ניגשת לפתוח את הדלת. שוטטתי בין החדרים, מנסה להיזכר איך בדיוק ומה מוביל לאן. המסדרון שהוביל לחדרי השינה, יש בו תנור גז. וחם שם, בדירה בקומה השישית. בוקר אחד התעוררתי ועיניים מפוחדות של עכבר הביטו לי ישר בעיניים. הוא היה במסדרון, ממש מול הדלת של החדר שלי. כשסיפרתי…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

מפגש עם נראות

בסוף ההרצאה ניגשו אליי מספר אנשים בהתרגשות והודו לי. אישה אחת עמדה בצד וחיכתה עד שנשארנו רק שתינו. היא הודתה לי על ההרצאה, ושאלה אם אני מתכוונת להמשיך את פרוייקט גיבורות. אמרתי לה שאני עובדת על ספר שיעסוק (גם) בגיבורות. אז היא שאלה בשקט, האם תסכימי לצלם גם אותי? הרגשתי שיש מקום לשיחה עמוקה יותר איתה, אבל תיכף יש עוד הרצאה וגם אנשים אחרים מתקרבים להודות לי. אמרתי לה, תרשמי את מספר הטלפון שלי, תשתמשי בו כשתרצי. כבר למחרת היא…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

פאולינה

בספטמבר כבר אפשר לדמיין את הקייץ. בימים המעטים שלא יורד גשם, לאחר מנוחת הצהריים, אנדרס יוצא אל המרפסת ומתיישב על כסא העץ שלו, הצמוד לקיר. הוא משעין את היד השמאלית על השולחן הקטן, ובידו הימנית, היציבה,טובל עוגיה מתוקה בתוך התה החם שרוסיטה מזגה ברגע שהיא ראתה אותו יוצא מחדר השינה. התאנה מתחילה להראות סימני עירנות. עדיין אי אפשר להריח אותה, ועוד אין בכלל פירות. אבל יש בה עלים גדולים ירוקים ובשרניים, וביום ראשון תגיע הילדה ואנדרס ישב בכסא שלו ויסתכל עליה, מתרוצצת בגינה, משחקת עם טאבו הכלב, מטפסת על הסולם ועל…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

נושא לחלום

כשהיית ילדה קטנה וסחבו אותך כמו בובה ממדינה למדינה, היה לך קשה להרדם במיטה חדשה. פחדת ממפלצות, מגנבים, ממחבלים, מזרים. כל רשרוש נשמע לך כמו פלישה. לא הכרת את הקולות האלה שהאוזן, האף והעיניים מתרגלים אליהם אחרי תקופה שישנים באותה מיטה, באותו בית. היית מתעוררת באמצע הלילה, משוכנעת שעוד שניה יתנפלו עליך עם סכין, אקדח, משהו מאיים ומפחיד. שכבת מאובנת במיטה, מנסה להקשיב, לפענח את הרעשים החשודים, את התנועה החטופה שראית בדלת, את הריח המוזר שעמד באויר. היית כל כך…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

רקל

כשסבתא רקל מתה, הלכתי לסדרנית העבודה והודעתי לה שסבתא שלי מתה ושאני נוסעת לאמא שלי. היא כעסה עליי, איך היא תמצא ככה ברגע האחרון מחליפה למחר. מישהי שיכולה לעבוד במטבח. לא סתם עובדת, אלא אחת שיכולה לבשל אוכל צמחוני טעים, לא משהו פשוט, לבשל אוכל למאתיים איש. היא גם לא הבינה למה אני צריכה לנסוע לאמא שלי לרמת השרון, כשסבתא מתה בארגנטינה לפני שלושה ימים, (אבל רק עכשיו הודיעו לנו). ומתי תחזרי, את נוסעת לארגנטינה ללוויה שלה? כל הדרך לרמת…

להמשך קריאה →