קטגוריה

טקסט וצילום

In טקסט וצילום

עליזה

הייתי בת 11 כשעליתי לארץ בפעם הראשונה. בתעודת העולה שינו לי את השם מאליסיה לעליזה והשמיטו את השם השני (ועל זה עוד ידובר) אני די בטוחה שאף אחד לא שאל אותי אם אני מסכימה לשינוי הזה. כאילו לא די במעבר ממדינה למדינה, משפה לשפה, מעיר גדולה ותוססת לשכונה קטנה ושקטה. כאילו לא מספיק מכאיבה הפרידה מהמשפחה המורחבת, מסבתא, מהחברות. בין עליזה לאליסיה מפרידה הברה אחת ועולם שלם.  …

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

על העוורון

צפיתי בפרק הראשון של הסידרה "הרמון". משחק מעולה, צילומים טובים, נושא עמוק וחשוב. נתונים טובים לחוויה ממש לא נעימה. כי גם אם בתחילת הסידרה כתוב שכל קשר למציאות וכו… זה מציאותי ועוד איך. סיימתי לצפות בתחושת מועקה גדולה. אני יודעת מה קורה אחרי. ניסיתי את הפרק השני. לא יכולתי. הדם רותח לי בעורקים, זה מלחיץ אותי, זה מעציב אותי. ומחזיר אותי בבת אחת לגיל 19, כשחוויתי מקרוב הערצה לאדם מהי. חודשים ספורים אחרי שאבא שלי מת, הכרתי בחור בשם דניאל.…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

בת ים

הייתי ילדה קטנה במקום חדש, בקושי הבנתי מה מדברים סביבי. ישבתי מכווצת בשולחן ליד תמר היפה, והמורה דיברה ודיברה על יונה הנביא. אני רואה את הפנים שלה, אישה גבוהה וכבדה עם שיער שחור קצוץ, מנסה להיזכר איך קוראים לה. לאה. השם הזה נתקע לי בראש. אבל לאה הייתה מורה לגיאוגרפיה, צעירה וקופצנית, היא העבירה את הגיר מיד ליד וכתבה על הלוח, פעם ביד ימין ופעם ביד שמאל, כאילו שיחקה בכדור. המחנכת, אני ממש לא מצליחה לזכור את שמה, לימדה אותנו…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

על התהליך

זו השנה הרביעית שאני עובדת עם קבוצת נערות מהרצליה "מחוברות". רחל, אישה יקרה שלא רק מדברת פמיניזם והעצמה נשית אלא פועלת בדרך הכי טובה שאפשר לחשוב עליה – חינוך נערות – מובילה את הקבוצה ומזמינה אותי לנצח על החלק האמנותי של הפעילות. עד כה, עבדנו יחד על שלוש תערוכות וסרט. השנה, התערוכה תעסוק ב"תהליכים" ותוצג בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה וההתרגשות רבה. כדי לעזור לנערות לחשוב על נושא לעבודה, במפגש הראשון סיפרתי להן על תהליך עבודה אישי. בפוסט קודם כתבתי על…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

איך חוגגים יומולדת לאיש מת ?

היום יומולדת לאבא שלי, שחגג יומולדת 44 לפני כמעט 40 שנה. סופשנה ותחילת שנה היו זמנים משמחים וחגיגיים עד שהוא מת. בשבוע האחרון של דצמבר אשפזו אותו. הוא השתחרר בערב ה – 31 לדצמבר כי מה פתאום לחגוג שנה חדשה בבית חולים. בינואר עוד חגגנו לו יומולדת אופטימית, אתה תהיה בסדר, חייב שתהיה בסדר. כל אותו חודש חלמתי זוועות. ואז הם פסקו. בבת אחת. ב- 12 לפברואר, באותו גיל ובאותו תאריך שאבא שלו מת, הוא התעורר אל מותו. שיעולים כבדים…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

מורן, שנה למותה

לפעמים, תאריכים, מספרים, יש להם חיים משל עצמם. אצלי, לפחות. הם, המספרים האלה, לובשים צורה פתאום מול העיניים שלי. 17 לינואר היום שמורן מתה. עד הרגע האחרון עוד ציפיתי לנס. כל כך רציתי, שמורן החכמה, המוכשרת, היפה, תבריא, תקום על רגליה, תנער מעליה את כל הכאב, הפיזי והנפשי. תחייך ותמשיך בחייה. אני מתבוננת בעיניים שלה מדי פעם ומתמלאת עצב וכעס. על חייה, על מותה. מורן בחרה למות כי לא יכלה לשאת את הכאב. מדי יום, אני מזכירה לעצמי, לסובבים אותי,…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

על ההשראה

צילום בהשראה הוא נושא מרתק, אחד הנושאים שאני הכי אוהבת ללמד. אני תמיד מסבירה לתלמידות שלי, שההשראה נמצאת כל הזמן בסביבה שלנו. אם זה בהווה, ממש מול העיניים, או בעבר, בחוויות שחווינו, בספרים שקראנו, בסרטים שראינו, בצלילים ששמענו, ביצירות בהן צפינו; וזו כמובן רשימה חלקית מאוד. כל הזמן שואלות אותי: איך אני אמצא נושא לעבודה? וגם: נגמרו לי הרעיונות, על מה אני אעבוד עכשיו? ואני אומרת – תתבוננו מסביב, תפתחו את הלב והאוזניים והעיניים והנחיריים אל העולם, אל מה שמותיר…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

על ההתבוננות

לפני הרבה שנים, כשרק התחלתי ללמד צילום, הגיעה אליי אישה להנחיה אישית, ציירת, שביקשה להתנסות בעוד ערוצי יצירה. לבקשתה התחלנו מנושאים טכניים כמו הכרת המצלמה, מדידת אור. כאלה. (נושאים שאני לא מלמדת בדרך כלל בקורסים שלי). אחרי שהשתלטה על הצדדים הטכניים, שלחתי אותה לצלם צילום אחד שיהיה בו סיפור. ואז, במפגש הבא, היא הביאה צילום שצילמה ברחוב. צילום נחמד, בסדר כזה. כששאלתי אותה מה הסיפור, היא אמרה לי, הילד שמתנדנד בנדנדה. אהממ… ילד ונדנה היו בתמונה, אבל הם היו כמו…

להמשך קריאה →

In טקסט וצילום

ככה וככה (סיפור עם צילום ומתכון)

בשבוע הראשון שלי בקיבוץ עבדתי במכבסה. בשבוע השני בבית ילדים. בשבוע השלישי במטבח. ואז הלכתי לסדרנית עבודה ואמרתי לה שאני רוצה להשאר שם. היא שאלה אם אני לא רוצה לסיים את סבב הענפים לפני שאני מחליטה. שעוד לא עבדתי ברפת, בלול, בחדר האוכל ובבית תינוקות. אמרתי לה שלא, שאני בטוחה. אז שאלנו את האחראי על המטבח, שלמד בישול ב"תדמור" אם יש מקום בשבילי בצוות, והוא אמר שכן, אפילו שאני ארגנטינאית (היה רוב של אורוגואיים במטבח) העיקר שאני מדברת ספרדית. עשר…

להמשך קריאה →