קטגוריה

אישי

In אישי

סלפי עם אבא

פעם, רק לצלמים היו מצלמות. היו מזמינים צלם הביתה לאירועים מיוחדים, או מגיעים לסטודיו לצילומים משפחתיים. בפארקים, ובחוף הים הסתובבו צלמים כמו שמסתובבים מוכרי ארטיקים. היו קוראים להם, הם היו מצלמים ולמחרת היו חוזרים עם תמונות מודפסות על נייר-נייר בגודל של גלויות גדולות. רק לאבא שלי הייתה מצלמה כשהייתי ילדה, אפילו שהוא לא היה צלם במקצועו. סבתא רבה שלי הייתה גרה מחוץ לעיר, ובימי ראשון היינו נוסעים אליה. אלה היו ימים נפלאים, שיכולתי לבלות הרבה עם אבא שלי (שכמעט ולא…

להמשך קריאה →

In אישי

על סובלנות וחיות אחרות

הייתי בת 8, שכבתי במיטה ערה, כולם כבר ישנו בבית. אני זוכרת את רצף המחשבות שהסתחרר לי בראש בנושא שמאוד העסיק אותי: איך נולדים ילדים, ואיך גוף קטן הופך עם השנים לגוף גדול, ואיך הגוף הזה משתנה ומזדקן ומת. ומה קורה אחרי שהגוף מת. ניסיתי בכל כוחי לדמיין את אלוהים לוקח אליו את כל המתים ונותן להם חיים בשמיים אבל לא הצלחתי. ראיתי רק אינסוף שחור. אמרתי לעצמי, אם כך, יש גוף שחי פעם אחת וזהו. ולא משנה אם הוא איש או אישה, כלב או נמלה. ושלכל יצור חי מגיע לחיות טוב…

להמשך קריאה →

In אישי

מיס עולם האמיצה

שמעתי על הסרט של לינור אברג'יל כשעבדתי על פרוייקט "גיבורות". זו הייתה תקופה קשה ומתסכלת, ואני מודה, שזה עצבן אותי. חשבתי – מי יקשיב לי כשמלכת יופי לשעבר עושה סרט שעוסק בנפגעות תקיפה מינית, שהמסר שלו זהה: לא לשתוק, לא להתבייש, לא להסתיר. לדבר על הפגיעה כדי שהעולם יראה וישמע, וגם – לא פחות חשוב – כדרך לריפוי. תערוכת גיבורות הוצגה ועוד תוצג, והבנתי שלא משנה כמה יעסקו בנושא, לכולם יש מקום, וכולם משפיעים קצת, תורמים עוד קצת להעלאת המודעות…

להמשך קריאה →

In אישי

געגועים לבלוג

התחלתי להרגיש געגועים עזים לכתיבה בבלוג. מין רצון לחזור הביתה. לכתוב קצת יותר מסטטוס בפייסבוק, להתאמץ קצת יותר מלייק או שיתוף לאקוני בפינטרסט. כבר הרבה זמן שאני מתגעגעת, ולא מצליחה להושיב את עצמי ולכתוב באמת. ואז נתקלתי, ממש במקרה – או שבכלל לא – בכתבה על תערוכה שלא יוצאת לי מהראש כבר עשרים שנה. וזה פתאום התקשר לי לנושאים שמעסיקים אותי. וחשבתי – הנה תירוץ מעולה להפסיק להתגעגע ולכתוב כמה מילים. ואולי להעביר את הבלוג למקום גבוה יותר בטו דו…

להמשך קריאה →

In אישי

התחדשות

השנה החדשה התחילה לי בסימן התחדשות, וזו נבעה ממחשבות על דיוק, שהרבה זמן מסתובבות לי בראש. לדייק זה לא פשוט לאישה כמוני, שמסתובבת בעולם עם עור הפוך, כזה שמרגיש הכל, ועיניים שרואות. כי איך אפשר לדייק כשכל כך הרבה דברים מעניינים, ומגרים לי את בלוטת העשייה. הרגשתי, שאני צריכה לדייק בבחירות שלי כדי להיות מאושרת יותר. ואז יום אחד ידעתי מה אני רוצה לעשות, ברמה של "איך לא חשבתי על זה קודם". ומכיוון שזו הייתה תקופת חגים, ונהיה לי די…

להמשך קריאה →

In אישי

כייף גידול ילדים (פוסט של אמא מתמוגגת)

ילדים זה שמחה.  לא תמיד זה קל. לא תמיד זה פשוט או חלק. בעיקר זה המון אחריות, ולשים אותם במרכז. ולשים את עצמך קצת (הרבה) בצד.   אבל לא הייתי מחליפה את חווית ההורות. ואני אומרת את זה בפרספקטיבה של אמא מאוד ותיקה.   ומי שקצת מכיר אותי יודע שאני יוצרת. כל הזמן. אבל אין יצירה גדולה משני הילדים שלי.   היום אני רוצה לשתף אתכם בגאווה האמהית שלי. נרקיס מאיירת מאוד מוכשרת ויצירתית (באוביקטיביות אני אומרת את זה, כן?)…

להמשך קריאה →

In אישי

הכל הכל הכל זה אהבה

אני לא מכירה הרבה שירים שמדברים בצורה כל כך מדוייקת על אהבת הורה לילד, אז זה בשבילך, דור שלי: "vos sabes, que cuando llegaste cambiaste el olor de mis mañanas " (אתה יודע, שכשהגעת, שינית את הריח של הבקרים שלי) יום הולדת שמח, אהוב ליבי     Los Fabulosos Cadillacs – Vos sabes Vos sabés Cómo te esperaba Cuánto te deseaba No, si vos sabés Vos sabés Que a veces hay desencuentros Pero cuando hay un encuentro de dos almas…

להמשך קריאה →

In אישי

ילדה טובה

  כשהייתי בת שנתיים ההורים שלי נאלצו לעבור לגור אצל הסבים שלי. הייתי בת 7 כשהם סוף סוף הצליחו לקנות דירה משלהם. שניהם עבדו שעות ארוכות, כך שביליתי הרבה מאוד זמן עם הסבים, שהייתה להם חלוקת תפקידים ברורה: סבא אהב אותי ללא גבולות וללא תנאים וסבתא ניסתה לחנך אותי. סבתא הייתה מזכירה לי מדי יום: ילדה טובה צריכה להיות מנומסת, לאכול בפה סגור ולא להתערב בשיחות של המבוגרים. המנטרה הזו של סבתי עיצבה, במידה רבה, את האישיות שלי. מאז עברו…

להמשך קריאה →