קטגוריה

אישי

In אישי/ בלוג

chiche

אומרים שהזמן מרפא פצעים. אז אומרים. כתבתי את הטקסט הזה לפני 12 שנה (פברואר) היום ספרתי 38 שנה. חיים שלמים בלי אבא. כלום לא השתנה. *** עשרים וארבע שנים עברו ואף לא דקה, זה לא רחוק כל כך. לקחת איתך פיסת חיים, נשארת לגור בתוך העור. הרופא אמר שצריך ללכת. שבוע אחרי שהשתחררת מהבית חולים כל כך פחדת להיות כמו אבא שלך, שיצאת לרחוב והלכת. היה קר בחוץ ואתה ספון בתוך צווארון המעיל החום שלך אמרת קילומטר יהיה נחמד. שעתיים…

להמשך קריאה →

In אישי

זעם חגיגי

תקראו לי שמאלנית. עשרים חבילות של פיתות, 4 קופסאות קורנפלקס, אינספור ערימות של לחם. באיזשהו רגע הפסקתי לספור. וזה רק בסיבוב ממש קצר, בשכונה שלי. לא שכונת פאר, גם לא שכונת עוני. אנשים לא גומרים את החודש, ילדים הולכים לבית הספר רעבים, משפחות שלמות ישנות באוהלים ברחוב, ניצולי שואה חיים בעוני מחפיר. ואנשים, בשם השם או אגדה אורבנית כלשהי שורפים, משמידים וזורקים לפח כמויות של אוכל. כי הוא טמא, חמץ, או איך שתקראו לו. תקראו לי כופרת. למה אסור לי…

להמשך קריאה →

In אישי

סלפי עם אבא

פעם, רק לצלמים היו מצלמות. היו מזמינים צלם הביתה לאירועים מיוחדים, או מגיעים לסטודיו לצילומים משפחתיים. בפארקים, ובחוף הים הסתובבו צלמים כמו שמסתובבים מוכרי ארטיקים. היו קוראים להם, הם היו מצלמים ולמחרת היו חוזרים עם תמונות מודפסות על נייר-נייר בגודל של גלויות גדולות. רק לאבא שלי הייתה מצלמה כשהייתי ילדה, אפילו שהוא לא היה צלם במקצועו. סבתא רבה שלי הייתה גרה מחוץ לעיר, ובימי ראשון היינו נוסעים אליה. אלה היו ימים נפלאים, שיכולתי לבלות הרבה עם אבא שלי (שכמעט ולא…

להמשך קריאה →

In אישי

על סובלנות וחיות אחרות

הייתי בת 8, שכבתי במיטה ערה, כולם כבר ישנו בבית. אני זוכרת את רצף המחשבות שהסתחרר לי בראש בנושא שמאוד העסיק אותי: איך נולדים ילדים, ואיך גוף קטן הופך עם השנים לגוף גדול, ואיך הגוף הזה משתנה ומזדקן ומת. ומה קורה אחרי שהגוף מת. ניסיתי בכל כוחי לדמיין את אלוהים לוקח אליו את כל המתים ונותן להם חיים בשמיים אבל לא הצלחתי. ראיתי רק אינסוף שחור. אמרתי לעצמי, אם כך, יש גוף שחי פעם אחת וזהו. ולא משנה אם הוא איש או אישה, כלב או נמלה. ושלכל יצור חי מגיע לחיות טוב…

להמשך קריאה →

שינוי גודל גופנים