בלוג

רוברט מיפלת’ורפ

רוברט מיפלת’ורפ נולד בשנת 1946. הוא למד אמנות פלסטית ובתחילת דרכו האמנותית עשה עבודות קולאז’ בהן שילב צילומים, שלקח מתוך מגזינים וספרים. כך בעצם החל לצלם,
באמצעות מצלמת פולארויד, כאשר החליט להשתמש בצילומים משלו בציוריו.
הצילומים הראשונים היו דיוקנאות עצמיים וסדרות של צילומי חברתו, הזמרת פטי סמית. עבודות אלה הוצגו כסדרות של צילומים מעובדים, במסגרות מצויירות שהיו חלק אינטגרלי מהעבודות.
מאמצע שנות ה- 70 מייפלת’ורפ התרכז בצילום נטו. הוא רכש מצלמת פלטות בפורמט גדול (שמאפשרת צילומים באיכות הגבוהה ביותר) והחל לצלם קשת רחבה מאוד של אנשים: חברים, מקורבים, אמנים, זמרים, אנשי חברה, כוכבים של סרטי פורנו וחברים בקבוצות סאדו-מאזו.
בתחילת שנות ה- 80, פנה מייפלת’ורפ לעיסוק ביופי קלאסי, מזוקק, המצטט את תולדות האמנות – היופי ההלניסטי, המושלם. הוא התרכז בצילום עירום נשי וגברי, צילומי טבע דומם עדינים להפליא, פרחים ודיוקנאות פורמליים של סלבריטיז.

© Mapplethorpe  

רוברט מייפלת’ורפ מת מאיידס בשנת 1989.

רבים מצילומיו של מייפלת’ורפ עוררו סערות גדולות כאשר הוצגו במקומות שונים בעולם (כמובן שגם בארץ). כאשר נשאל על הצילומים ה”מזעזעים” שלו הוא ענה: “אני לא אוהב את המושג הזה. אני מחפש את הבלתי צפוי. אני מחפש דברים שלא ראיתי מעולם. הייתי בסיטואציה שיכולתי לצלם את התמונות האלה. הרגשתי חובה לצלם אותם”

בפרספקטיבה של כמעט עשרים שנה, יכול להיות שהתמונות הבוטות יותר של מייפלת’ורפ נראות לא כל כך “מזעזעות”. רמת החשיפה שלנו לצילומי גוף, מכל זווית אפשרית ובתקריבים שלא היו מביישים ספרי אנטומיה, היא כל כך גבוהה, שנראה לנו טבעי (האמת שלא כך, אבל זה כבר דיון אחר) שמפרסמים עושים שימוש בהצגת חלקים אינטימיים של גוף האדם (בעיקר של האישה) על מנת לקדם מכירות של מוצר זה או אחר.

ובכל זאת, מה ההבדל, למעשה, בין צילום נערת פלייבוי מפסקת רגליים, לצילום של מייפלת’ורפ בו הוא מצלם את עצמו דוחף שוט לתוך העכוז שלו?

 

Mapplethorpe ©

 

 

למייפלת’ורפ סגנון צילום מיוחד במינו: ה”חתימה” שלו ניכרת בכל אחד מהצילומים שלו: הפורמט הגדול שמאפשר לו איכויות צילומיות מדהימות, הידע העצום שלו בשימוש באור – שהוא כלי העבודה העיקרי של הצלם – הניקיון, המקצועיות, ההבנה המוחלטת של מהות הקומפוזיציה, ובעיקר – החושניות.
העין שלו רואה דרך הקרביים שלו. הוא רואה בכל אובייקט שמצלם אובייקט מושלם, אסטטי, חושני. וכך הוא מצלם אותו. המצלמה שלו נושמת, פועמת, חשה.
הצילומים של מייפלת’ורפ – גם אלה הבוטים ביותר – הם לא ארוטיים אלא חושניים, הם אסטטיים, מדברים באותה שפה שמדברים כל הצילומים שלו.
ההתייחסות היא תמיד אותה התייחסות אסטטית.
מייפלת’ורפ מצלם פרח עם אותו מבט אסטטי שהוא מצלם גוף עירום, מבריק ומושלם של הגברים והנשים הרבים שמייפלת’ורפ צילם במהלך השנים.

 

    Mapplethorpe ©

גוף העבודה של מייפלת’ורפ הוא חשוב מבחינות רבות, אבל, היום, יותר מתמיד, מאפשר לנו הצצה אסטטית גם לעולם שהוא נתפס כעולם מעוות וירוד, לעולם שמדבר בקול “אחר”, שהוא לא חלק מהקונצנזוס השמרני-סטרייטי שפועל וחי לפי החוקים של העולם הנוצרי-המתחסד בו אנחנו חיים.

You Might Also Like

7 Comments

  • Reply
    יעלי
    30 במאי 2003 at 18:34

    של הצלמים הכי מעניינים בעולם, גם אלה שאנחנו לא מכירים עדיין
    אני לא צינית, זה מרתק.
    רק התמונה של השוט בתחת הייתה יותר מדי בשבילי 🙂

  • Reply
    אליסיה
    30 במאי 2003 at 18:52

    התמונה עם השוט היא באמת קיצונית, אבל ההתבוננות בה מחזקת את הגישה עליה אני מדברת: אסטטיקה, ניקיון, שפה אמנותית אחידה, בדיוק אותה שפה בה הוא השתמש כאשר צילם פרח או פורטרט.

    עוד יהיו הרבה צלמים מעניינים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, עליהם אני אדבר כאן.

  • Reply
    ערן מחלו
    30 במאי 2003 at 21:43

    קוראים לו אנטון קורביין
    והוא אחראי לצילומי סטילס ווידאו של
    רבים וטובים מגדולי המוסיקאים של תקופתינו
    אלוף בהעמדות, בימוי, תאורה ואסתטיקה
    http://www.corbijn.co.uk/

  • Reply
    snark
    30 במאי 2003 at 22:00

    צילם גם את עטיפות האלבומים הראשונים של פאטי סמית’.
    אגב, נדמה לי שהיא לא הייתה “חברתו” במוסן של בת זוג (כי הוא גיי, אלא הם פשוט היו שכנים וחברים טובים.

  • Reply
    snark
    30 במאי 2003 at 22:02

    וסליחה על שגיאות הכתיב.

  • Reply
    אליסיה
    31 במאי 2003 at 11:11

    מה שאותי אישית מעניין בעבודה של מיפלת’ורפ הוא לא אם צילם כוכבי רוק, סאדו-מאזו או היה גיי. השפה האמנותית שלו היא שפה מגובשת ואחידה בגישה האסטטית שלה, ללא קשר לנושאים.

  • Reply
    הילה
    14 באוקטובר 2003 at 15:55

    אני בעצמי צלמת צעירה ומאוד נמשכת לצילומים דווקא כמו אלה עם השוט (או מי שראה את הסרט עליו “dirty pictures” בו מראים את הצילומים הקיצוניים והמעולים שלו)
    לבעלת האתר- הייתי מאוד מעוניינת לדעת עוד עליו ועל צלמים מסוגו, כמו ספנסר טוניק ואחרים.
    לאן את יכולה להפנות אותי?? אשמח לחפש חומר אם תוכלי לייעץ לי איפה.
    ועוד משהו..
    על איזה תערוכות את ממליצה בתקופה זו? משהו מעניין במיוחד??
    שיהיה לך יום נפלא.
    הילה.

Leave a Reply