נראים

לפני כמה שנים, בטיול בברלין, ביקרנו בתערוכה של הצלמת בטינה ריימס. הוצגה שם סידרה בשם "גיבורות", שמאד אהבתי.

באמצע הלילה התעוררתי עם רעיון לפרוייקט חדש.  משהו שחשבתי עליו, ופתאום התבהר לי איך הוא יהיה, ואיך אקרא לו. אני אראה לעולם גיבורות אחרות, נשים נפגעות אלימות מינית שלא מתביישות (כי אין סיבה שיתביישו) מצולמות כשמבטן מופנה ישירות למצלמה – לצופה.

אז לא ידעתי לאיזה מסע אני יוצאת. מאז הגיבורות הביטו (ועוד יביטו) לעיניהם של מאות אנשים, בתערוכה במרכז עינב בתל אביב, בכנסת, בספריות אוניברסיטאיות, בעיריית ראשון לציון, ובמקומות רבים נוספים ברחבי הארץ.

כבר אז חשבתי, שאצלם גם נשים וגם גברים, אבל די מהר הבנתי שאני צריכה לעשות צעדים קטנים יותר.  קודם הנשים.

אבל לא שכחתי ולא ויתרתי. גברים ונשים נפגעים, השפעת הפגיעה היא קטלנית אצל שני המינים, פגיעה שרוצחת את הנפש, והבושה, ההסתרה וההדקחה רק מעצימות את הפגיעה הזו.

עכשיו הגיע הזמן.

יחד עם ערן האן, רכז קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ת"א, אני מתחילה לעבוד על פרוייקט "נראים".

כי גם גברים נפגעים מאלימות מינית, גם הם שותקים ומושתקים.