עומק שדה – אליסיה שחף

אי שם בשנות העשרים שלי זכיתי במשפחה חדשה. משפחת חברים שמלווה אותי עד היום.

משפחה אהובה, משפחה שבחרתי.

אנחנו נפגשים בסופי שבוע, מחליטים על תוכנית, שלרוב כוללת מסלול מעניין, ותמיד – ארוחה טובה.  והרבה צחוקים, וגם שיחות נפש, ואפילו ויכוחים. לפעמים אני מסתכלת עלינו, ככה,  מהצד ומתענגת: חבורה של אנשים לא מאוד צעירים, יפים, צבעוניים, משועשעים. נהנים ביחד. כבר כל כך הרבה שנים…

כשקיבלתי את ההזמנה לשוק תרבות בעין השופט, הצעתי שניסע לשם, בתקווה שהחושים שלי לא מטעים אותי ושהחברים היקירים שלי ימשיכו לאהוב אותי גם אחרי השבת הזו…

הרעיון הזה, להפוך אירוע אמנותי לנגיש לכל אחד, לסוג של הפנינג לכל המשפחה, הוא רעיון נפלא.

אמנות בגובה העיניים. אמנות שמתקשרת גם עם קהלים שלא שייכים למילייה האמנותי. שלא קראו את דלז ופוקו אבל נהנים מעבודות אמנות, ממוזיקה טובה, מספרות יפה.

אני לא יודעת כמה אנשים הגיעו לשוק. לי זה נראה כמו המון. מבוגרים וצעירים, משפחות עם ילדים.

הכנס התקיים באולם תעשייתי, ומסביב לו, ליד הרפת, ליד הלולים.

אל הבמה שבאולם עלו ובאו אמנים מתחומים מגוונים: מוזיקאים, פרפורמרים, גלריות.

במרכז האולם היו דוכנים בהם גם הוצגו וגם נמכרו יצירות אמנות: ספרים, כתבי עת, ציורים, איורים. ומסביב – קירות אמן .

משוררים הקריאו משיריהם בפינות האולם כשמסביבם מתגודדים אנשים ומקשיבים להם.

האוירה הייתה יצירתית, שמחה, קלילה, נעימה.

זו הייתה שבת מאוד מוצלחת, כולנו מאוד נהננו. גם החברים שלי שפחות מחוברים לעולם האמנות.

היוזמים והמארגנים של הכנס – נטע שפירא ועומר דיין – כותבים באתר הכנס, שזהו הכנס הראשון מסוגו, והמטרות שלו:

לתת הזדמנות ולהיות בית לאמנים ולהתארגנויות אמנות ותרבות עצמאיות,
ולחבר אמנות עכשווית לקהילה המקומית של אזור מגידו- רמת מנשה.

מאחלת להם ולכולנו שזה היה רק פרק ראשון של יוזמה מבורכת.