אורה ראובן הגיעה לעשייה אמנותית לאחר פרק חיים לא קצר, בו היא עסקה בחינוך, ובכלל לא חלמה על התפתחות עתידית כאמנית – אם כי היא מספרת, שבעבודתה כגננת היא יצרה "דרך הילדים".
כשהיא סיימה את עבודתה כגננת, חיפשה אורה – כמו נשים רבות שמפסיקות לעבוד במקצוע בו עסקו שנים רבות – משהו שיעניין אותה. (לא) במקרה נרשמה ללימודי פיסול באבן. בשנת 2000 היא שמעה (לא) במקרה על סימפוזיון פיסול במעלות, הגישה הצעה להשתתף בו והתקבלה. העבודה על הפסל גדול המימדים הייתה אתגר חדש ומרגש עבור אורה, ולמעשה, תחילת דרכה כאמנית מקצועית. היא השתתפה במספר סימפוזיוני פיסול בארץ ובעולם, והחליטה להשקיע את זמנה ומרצה בלימודי אמנות במדרשה.
כך, עם סיום לימודיה הייתה זקוקה לחלל ראוי לעבודה והיא רכשה חלל ברחוב פוריה ביפו כדי שישמש אותה כסטודיו וכחלל תצוגה עבורה ועבור אמנים שהיא הזמינה להציג מפעם לפעם. למקום קראה אורה "ארטופיה".
משיתופי הפעולה עם אמנים התגבש הרעיון להקמת גלריה שיתופית שקיבלה את השם P8 על שם הכתובת של המקום ופתחה את שעריה בשנת 2008, עם תערוכה בשם "מתנה", בה אוצרת התערוכה פנתה לאמנים פעילים צעירים ובכירים, בבקשה לתת משהו במתנה לקהל.
הגלריה ממוקמת באזור שמשתנה מיום ליום, רחוב של בניינים נמוכים, ישנים, מבני תעשיה וסדנאות של בעלי מקצוע.
מבט לרחוב. צילום: אליסיה שחף
חלל לא גדול שמסוגל להכיל הרבה, שגולש לפעמים החוצה לרחוב.
האמנים-חברים בגלריה הם: רקפת וינו עומר שמשמשת גם כאוצרת הגלריה, רועי יריב, אנה ברשטנסקי שאחראית גם על יחסי ציבור וההפקה, כרמלה וייס ואורה ראובן.
הרעיון של גלריה שיתופית נולד מצורך של אמנים ליצור באינטראקציה עם אמנים אחרים, לפתח דיאלוג פורה בתחום שלרוב הוא בודד מאוד. כפי שאורה אומרת – סינרגיה זו מילת המפתח שמגדירה את ה"אני מאמין" של הגלריה, שיתוף פעולה אמנותי בין אמנים, שמוביל לצמיחה, לעשייה.
עד כה הוצגו בגלריה כ- 10 תערוכות, 9 קבוצתיות ותערוכת יחיד אחת של אורה ראובן – "פמוסטרון" , שעוסקת במבטה של אשה בגבר עירום.
לילה לבן 2009 בגלריה P8. צילום: אורה ראובן
השבוע תפתח תערוכת מכירה "Summer sale" של אמני הגלריה ואמנים אורחים.
פרסם תגובה