בלוג

לחיות עם האויב

“As a woman I know my rights. Fighting for them is my responsibility”  (Donna Ferrato)

בזמן שדונה פראטו התחילה את הקריירה שלה כצלמת, ברחובות פאריז, נתקלה בבעל מסומם שבהתקף זעם הכה את אשתו בברוטליות.

© Donna Ferrato

ההלם של דונה היה גדול, בעיקר לנוכח העובדה, שעד לאותו רגע, היא חשבה, כמו רבים מאיתנו, שהסכנות שאורבות לנשים מקורן בזרים, ולא באלה החיים איתן תחת אותה קורת גג.

דונה תיעדה במצלמתה את האירוע. עיניה נפקחו אל מציאות שלא הכירה והחליטה להשתמש במצלמתה כדי להבין איך נשים שורדות את הפגיעה ומה מניע גברים מסויימים להכות נשים.

במשך למעלה מ- 10 שנים ביקרה דונה במקלטים לנשים מוכות, בתי סוהר, התגוררה בבתים של משפחות ותיעדה את ההתפרצויות האלימות, התלוותה לשוטרים שהגיעו לבתים לאסור את המכים.

© Donna Ferrato

כשצלם נמצא בזירת אירוע דרמטי, בו קיימת פגיעה בחיים, תמיד עולה השאלה – גם אם לאלפית השניה – מה לעשות, לעזור לנפגע או לתעד את האירוע. זוהי שאלה מוסרית -אנושית, ואין תשובה אחת אחידה שמתאימה לכל אירוע.

אבל,

ללא ספק, התיעוד החברתי הוא חשוב, הוא מעלה מודעות, הוא מביא לתוך השיח הציבורי נושאים שלולא היו מצולמים – הם היו בלתי נראים, לא קיימים.

הנוכחות של הצלמת בתוך זירת האירוע הכה דרמטי, מנכיחה את המעשה, רושמת והופכת אותו לאמיתי, לאירוע שאפשר לדון בו, למעשה שאפשר לבקר אותו. גם עבור האנשים שקשורים ישירות לאירוע וגם עבור לציבור הצופים בצילומים.

אי אפשר להשאר אדיש נוכח האלימות, אי הצדק, הזוועה והאימה שבצילומים האלה.

© Donna Ferrato

פרסום הצילומים של דונה פראטו אכן עשו שינוי בתפיסה ואף בחקיקה.

דונה הקימה עמותה – Domestic Abuse Awareness , שמטרתה לחשוף ולעקור את האלימות בתוך המשפחה.

העמותה פועלת בארצות הברית, קנדה וארצות רבות בעולם.

 

You Might Also Like

2 Comments

  • Reply
    dugmanegdit
    1 בספטמבר 2009 at 11:35

    כשעוד היה איש צעיר, הלך פעם סבי ז”ל ברחובותיה של עיר וראה ולמולו אדם מכה אישה, שהיא כנראה אישתו, במקל ההליכה שבידו. בעוד האיש מניף את המקל באוויר הזדרז סבא ואחז במקל. האיש המכה הסתובב לראות מדוע המקל לא שועה לרצונו האצילי – להנחית מהלומה בפרצופה של האישה וראה את סבי שנזף בו “אין להכות אישה!”. למרבה פליאתו של סבי קמה האישה מהרצפה דחפה אותו ואמרה “מי אדני בדיוק שהוא חושב שהוא יכול להתערב בענייני אחרים?”.

    לאלימות יש דינמיקה. האישה בוודאי ידעה שאם לא תעשה מה שעשתה היא תחטוף בבית כפל כפליים. בבית אף אחד לא שומע, ולא מצלם וגם אין איזה אדם שאמיץ דיו להתערב ולהפסיק את האלימות. לזוועה של הכנסת מצלמות לבתים עוד לא הגענו. אז מה הפתרון?

  • Reply
    לבון אמיר
    1 בספטמבר 2009 at 13:04

    הדבר הראשון שקפץ לי אל מול עייני שקראתי את הקטע הנ”ל היה שירה של סוזן וגה , לוקה , הילדה שגרה בקומה השנייה שנראית בדיוק כמונו אבל אף אחד לא שומע את צעקותייה מהקומה השנייה בבניין בו היא גרה. רק בשבוע שעבר הזדעזענו לנוכח פרשת הילדה האמריקאית שנחטפה לפני עשור ונאלצה להרות וללדת שתי ילדות לחולה מין בחצר ביתו . למרות שהיו תלונות על הנעשה בחצרו של האיש ולמרות האיש נעצר בעבר ושוחרר לחופשי כעבור מספר שנים מועטות בכלא המסקנות מובילות לאותה מסקנה מצערת שכנראה טיפולה של המשטרה היה חולמני וכושל למרות ההתרעות הרבות שהגיעו אליה ומעל הכל הכיצד התבצע הדבר בחצר בית בלב שכונת מגורים ואף אחד לא ניסה לפחות לגשת לאותה חצר ולהבין מה התרחש בתוכה , הכיצד קורה הדבר הזה ואף אחד לא עושה דבר במשך עשור שנים ומה זה אומר עלינו כחברה מערבית שאמורה להיות נורמטיבית ומודרנית לפחות בכל הקשור בזכויות אדם ? בעיני קודם כל אנחנו צריכים לתקן את המחדלים שלנו קודם כל מבפנים כאדם , כאזרח , כחברה , כיצוריים אנושיים שחיים על פני כדור הארץ מכיוון שאין לנו דרך להבין את אשר מרגיש אדם לאחרר שהתעללו בו בצורה ברוטאלית וכיצד מושפעת מכך נפשו ברמה הנפשית והפסיכולוגית ולכן מעל הכל האחריות היא שלנו כחברה לנסות ולמנוע את הזוועות האלו שמתרחשות בתוכנו , בתוך השכונות שלנו , בכל עיר ובכל בניין מגורים בכל מדינה ומדינה , החולי הזה הוא גיהנום עלי אדמות והוא מתרחש בתוכנו , התיעוד הזה הוא חשוב וקריטי בשביל לעורר את המודעות אבל הוא רק הקצה של הפיתרון כי ללא עזרה של ממש שלנו כחברה לנסת ולצמצם ואף למגר את התופעה התיעוד טוב רק לרגע ואלאחר מכן הוא נשכח החוכמה היא לתעד ולטפל ושם כחברה אנחנו נופלים,כרגע עלינו להעלות מאותו בור שנפלנו אליו כחברה אנושית ולנסות איש איש בכוחו ובדרכיו לשם כך שלא נצטרך עוד שירים כמו זה של סוזן וגה אנחנו רוצים שירים על שמחה ולא על ילדות מוכות והלוואי שנראה לבסוף תיעוד של ילדים ,אושר ושמחה ולא של חברה חולה ומוכה ושסועה מבפנים , אמן ואמן וכל שנבקש לו יהי
    אה כן ושתיהיה שנת לימודים פוריה ושקטה לכולם

Leave a Reply