בלוג

Top of the world

טלי טילר היא בוגרת המחלקה לצילום בויצו חיפה.

טלי מציגה בתערוכת הבוגרים האחרונה עבודה בולטת בעוצמה שלה, בנוכחות שלה, בבשלות המפתיעה שלה. ארבע שנות לימוד אינטנסיביות בהחלט הטביעו את חותמן על טלי. כמובן שזה לא רק הלימודים. זה קודם כל טלי, שהחליטה להשקיע 4 שנים מחייה בלימודי צילום. זו לא החלטה של מה בכך. זו החלטה שבאה קודם כל מהצורך ליצור, להתפתח, לגדול, יחד עם המודעות, שצריך ללמוד במקום טוב כדי לקבל את הבסיס התיאורטי והטכני ומשם להמשיך הלאה.

 

טלי עוסקת בעבודה שלה במרחב האינטימי ביותר שלה: גופה, ביתה. הקירות שמכילים אותה, שמקיפים אותה, העור שעוטף אותה.

טלי שואלת את עצמה על מהותה. על מהות מיניותה, נשיותה. היא בודקת את גבולות האני שלה: היכן היא מסתיימת ומתחיל ביתה? היכן ביתה מסתיים והיא מתחילה?

כשדם נשיותה זורם מגופה, הוא גם מתרחב אל קירות חדר האמבטיה של ביתה?

כשהיא צובעת את גופה בצבע שחור, גם קירות ביתה נצבעים יחד איתו?

 

טלי טילר ©

 

מה קורה לנשיות שלה כאשר היא מורידה את שיער ראשה, וזה מכסה את גופה ?

האם נשיותה מתפוגגת כאשר היא מסופרת “כמו גבר” ושיער מכסה את גופה, “כמו גבר”?

האם הסתרת סממני הנשיות מסתירים גם את הנשיות? אישה תמשיך להיות אישה גם כאשר שיערה נקצץ וגופה הוסתר?

ובהתאמה – מה קורה לבית ריק? האם הוא מופשט מהנוכחות האנושית כי היא לא מתקיימת במרחב הנראה לעין? האם המרחב האינטימי הזה, שכל אחד מכיר, המרחב המוגן ביותר, הקרוב ביותר, מפסיק להיות אינטימי והופך ל”סתם” ארבע קירות כאשר האדם שחי בתוכו יוצא מהפריים?

 

 

טלי טילר ©

 

 

טלי עושה פעולות הפוכות ותואמות של הסתרה וגילוי, של פתיחה וסגירה. של אינטימיות וניכור. היא מעמידה את הלבן הסטרילי של חדרה מול הכתמים השחורים שהותיר גופה הצבוע, את הניקיון הנזירי של האמבטיה מול הצבע האדום שמכסה אותו, את הפעולה הסיזיפית והאינסופית של הורדת הצבע מהקיר מול הקלילות האופטימית של השיר שמתנגן ברקע – Top of the world, את הגוף העירום שלה מול ההסתרה על ידי הצבע, הנשיות מול הגבריות.

 

 

 

טלי טילר ©

הסאונד מגיע קודם, התמונה בעקבותיו. סבלנות J

 

שאלתי את טלי על מה היא חשבה כשהיא עבדה על הפרוייקט הזה. שהרי, כשעבודה תולה על קיר, היא שייכת פחות ליוצר שלה ופתוחה לאינטרפרטציה של הצופה. והצופה יכול לראות בעבודה דברים שהיוצר לפעמים לא חלם עליהם. או להתחבר למקומות פרטיים שהיוצר לא התכוון אליהם. רציתי לבדוק עם טלי, האם אני רואה דברים בעבודה שלה בגלל מי שאני ולא בגלל הדברים שטלי רצתה לומר.

טלי דיברה על עיסוק באינטימיות, על מרחב ביתי. על התעסקות במיניות מתוך חוסר מיניות.

 

אמרתי לה, שאם היו מכריחים אותי לבחור בצילום אחד מהעבודה שלה, הייתי בוחרת בצילום העצמי שלה, בו היא מיישירה מבטה אל המצלמה, שיער ראשה קצוץ, כולו מפוזר על פלג הגוף העליון שלה, מכסה את העור.

זהו צילום עוצמתי מאוד, שמתמצת את העבודה של טלי.

 

 

טלי טילר ©

 

 

 

העוצמה של העבודה של טלי טמונה, לדעתי, בעובדה שהיא עבודה של “קצוות” מנוגדים: קצה אחד פתוח, קצה אחד סגור. קצה אחד נקי, קצה אחד מלוכלך. זוהי עבודה שמעבירה תחושות, עוטפת את הצופה מכל עבר. טלי אומרת לצופה דברים מאוד ברורים ומאוד מעורפלים, מציגה מרחבים אינטימיים שעצם הפעולה של הצילום והתליה על הקיר הופכת אותם לציבוריים, אבל נותרים אינטימיים בתחושה הפרטית של הצופה.

 

מעבר לכך, ואולי חשוב מהכל מכיוון שזה מהווה בסיס לעבודתה של טלי, היחס הרציני כל כך לצילום, לאמנות, יחסה הבלתי מתפשר לפרטים, לאיכות.

You Might Also Like

6 Comments

  • Reply
    שרון רז
    23 באוגוסט 2007 at 18:32

    במיוחד התחתון, מאוד. עבודת הוידאו מעניינת, לא רעה, קצת משעממת לפרקים. את בחירת השיר כקונטראסט קיטשי לא כל כך אהבתי, אפשר היה לבחור קטע מוזיקלי מעניין יותר. תודה על הפוסט הזה

  • Reply
    ערן בילינסקי
    23 באוגוסט 2007 at 18:39

    קודם כל הבטתי בתמונות, ורק אחר כך קראתי את הטקסט. כשהסתכלתי על התמונה התחתונה, חשבתי שמדובר באישה מנומשת עם המון המון נמשים על גופה, כך שחלק מהמסר של התמונה אבד. אולי לא זיהיתי אותה בשל השיער הקצוץ, אז זה הצליח חלקית? בכל מקרה, רק לאחר שקראתי את התיאור לעיל הבנתי במה מדובר. לו שערה היה שחור (או היתה צובעת אותו בשחור, או חום), לא הייתי טועה כך.

  • Reply
    אליסיה
    23 באוגוסט 2007 at 19:48

    ערן, אתה בהחלט צודק, העניין הוא שהפרטים הולכים לאיבוד בצילום הקטן שהעלתי לכאן. בצילום המקורי שתלוי על הקיר רואים את השיער שלה.

  • Reply
    יולי
    23 באוגוסט 2007 at 20:15

    שמזכיר (לי בכל אופן) את סדרת הצילומים של נשים מיד אחרי לידה של רינקה דיקסטרה. גם שם התיעוד הוא של מרחב על הגבול בין אינטימי לפולשני.
    מצטרפת לשרון:הוידאו לא נגע בי כמו הצילומים והפוסט מעניין מאד.

  • Reply
    אליסיה
    23 באוגוסט 2007 at 21:01

    יולי מותק, את תמיד צודקת
    🙂
    לא חשבתי על זה, יש בהחלט משהו במה שאת אומרת.
    ולגבי הוידיאו: אישית, אני פחות מתחברת לוידיאו באופן כללי, במקרה של העבודה של טלי אני מרגישה שהוא משלים את העבודה.
    ותודה, כמובן.

  • Reply
    יניב
    23 באוגוסט 2007 at 23:38

    שוב תודה על פוסט מעניין ומרחיב-דעת, כתמיד. 🙂

Leave a Reply