בלוג

לפני הטיסה

אתמול הזמנתי כרטיסים. עוד אין תאריכים סופיים של יציאה וחזרה.

רשימת המתנה, אבל יהיה בסדר.

הבחורה במשרד נסיעות רשמה את השמות שלנו. בדקתי שהאיות נכון, שאין טעויות.

אף על פי – ואולי בגלל – שכל יקירי הקרובים ביותר הם דיסלקטים, קשה לי לראות טעויות כתיב.

אז ביקשתי ממנה לוודא שוב שהשמות כתובים נכון.

אבל העיקר – הזמנתי כרטיסים.

שלושה שבועות נהיה שם.

מאז החלטנו על הנסיעה הזו, בכל פעם שאני חושבת על זה, הבטן שלי מקפצת.

עשרים שנה לא הייתי שם.

אני עוצמת עיניים ושומעת את הרעש, מריחה את הריח, רואה את הרחובות היפים, בתי הקפה, המדשאות של הפארק הענק.

מרגישה את הקור בבוקר מוקדם בדרך לבית הספר (לא הרשו לנו לבוא במכנסיים, רק חצאית), נזכרת בסערות הפתאומיות באמצע הקיץ, ואני הרי שונאת לסחוב מטריות, בחופשות הארוכות בים עם ההורים, עם חברים, בקיוסק שבקצה הרחוב שלי, אליו רצתי כל יום חמישי לקנות את עיתון הילדים האהוב עלי.

איך אדמה יכולה לרגש אותי כל כך, אני שואלת.

הרי יש שם את אותם השמיים (אבל לא).

חבר וחברה אני אפגוש. מסקרן אותי ומפחיד אותי לראות אותם, אחרי עשרים שנה. אנחנו באותו גיל. אני יודעת שאני אראה בפנים שלהם גם איך אני התבגרתי והשתניתי.

ובכל זאת. מה אני מתרגשת כל כך. את חיי בניתי כאן. את ילדיי ילדתי כאן.

בלילה חלמתי אחד מאותם החלומות המוחשיים האלה, שמתעוררים מהם בתחושת מציאות.

ישבתי על הקבר שלו. ניקיתי את העשבים ודיברתי איתו. כמו שאני מדברת כל הזמן. אבל אחרת. יש שם תמונה כל כך יפה שלו. איש צעיר עם עיניים מחייכות.

קראתי שוב ושוב את השם שלו על המצבה, לא קולטת, לא מאמינה. בדיוק כמו לפני 25 שנה.

לרגע לא שכחתי שהוא קבור שם, אבא שלי. לרגע לא הפסקתי להתגעגע אליו. עד אתמול לא הבנתי כמה חשוב לי לבקר בקבר שלו, לפחות פעם בעשרים שנה.

Mar del Plata, 1962

You Might Also Like

8 Comments

  • Reply
    חנן כהן
    20 באוקטובר 2003 at 13:11

    השבוע חזרה חברה שלנו מחופש בספרד.
    היא נולדה וגדלה בבואנוס איירס.
    היא אמרה : “אני לא מבינה מה כולם מתפעלים מכל הערים הגדולות האלה באירופה ואמריקה. רחובות יפים? יש בבואנוס איירס, ואפילו יותר יפים. בניינים גבוהים וחדישים? יש בבואנוס איירס. נהר? יש. פארקים ענקיים? יש. יותר יפים ויותר גדולים”

  • Reply
    אליסיה
    20 באוקטובר 2003 at 13:36

    יש מה להתפעל מהערים היפות האירופאיות. בטח שיש.
    אבל, מי שנולד בבואנוס איירס מאוהב בעיר הזו אהבת נפש.
    ובאהבה כמו שבאהבה – אי אפשר להשוות, אי אפשר לראות משהו אחר.

  • Reply
    פ"ק
    20 באוקטובר 2003 at 13:44

    אני מתרגשת בשבילך. אולי יום אחד גם אני אשכנע את אמא שלי לנסוע לשם. בבואנוס-איירס יש משפחה, ובקורדובה נמצא הקבר של אבא שלה, שאליו היא מאוד קשורה.

    סעו בשלום ותחזרו בשלום.

  • Reply
    אליסיה
    20 באוקטובר 2003 at 14:43

    הנסיעה הזו היא נסיעה מורכבת מהרבה בחינות, רגשית בטח, כלכלית גם. צריך לנסוע כשמוכנים להתמודד ויודעים שיכולים גם להנות.
    לפחות ככה אני מרגישה.

    תודה לך
    🙂

  • Reply
    דבי
    20 באוקטובר 2003 at 16:39

    גם אמא שלי נסעה בילדותה לחופשות במאר דל פלטה…
    ולא היתה שם מגיל עשרים, יותר מארבעים שנה. הנה, בערך מתי שהתמונה היפה הזו צולמה היא באה להנה.
    אם רק היה כסף הייתי נוסעת איתה לשם.
    מקווה שתהיה נסיעה טובה. תביאי תמונות, כן?

  • Reply
    אליסיה
    20 באוקטובר 2003 at 17:02

    הרבה אנשים שנולדו בארגנטינה, בעיקר כאלה שמשפחתם הקרובה בארץ, לא ביקרו בה שנים רבות וארוכות.
    המרחק הבלתי אפשרי הזה (12 שעות טיסה ממדריד זה ה-מ-ו-ן) והמחיר הגבוה עושים את שלהם.
    זה מצער כל כך …חיים שלמים אנחנו משאירים שם מאחור.

    בטח אביא תמונות. הרבה אפילו.

  • Reply
    דנה
    20 באוקטובר 2003 at 21:29

    לחזור למקום שעזבת מזמן, שאת מרגישה מחוברת אליו עדיין, אבל גם מרוחקת.
    מקווה שהביקור יעמוד בציפיות. ושלא עשו טעות בכרטיסי הטיסה (:

  • Reply
    אליסיה
    20 באוקטובר 2003 at 21:39

    הגדרת את זה נכון, דנה, מחוברת אבל גם מרוחקת …
    אני רוצה רק להנות שם, אין לי יותר מדי ציפיות.
    ואני באמת מקווה שלא יעשו טעויות בכרטיסים.

Leave a Reply