Monthly Archives

אוקטובר 2013

Il Palazzo Enciclopedico

זו הפעם השניה שאני מבקרת בביאנלה בונציה.

ואני מקווה שאבקר בעוד הרבה ביאנלות בעתיד, בייחוד אם הן יהיו מעניינות ומגוונות כמו הביאנלה הנוכחית.

היו אלה יומיים גדושים ומלאים עד אפס מקום בצפייה באמנות, במחשבה על אמנות, בספיגה של אמנות.

השם של הביאנלה הוא The Encyclopedic Palace ובגדול אפשר להגיד שהיא קונספטואלית, שהיא עוסקת במחקר, בתהליכים של העשיה האמנותית וברב גוניות שלה.

החלטתי שאכתוב על הביאנלה רק לאחר שהחוויה תשקע קצת, לכן מה שאני מביאה לכאן הם רק הדימויים שנצרבו לי בזיכרון, כאלה שאני מרגישה שעוד ישארו שם זמן רב.

שבריריות הגוף, שבריריות החיים

הביתן הבלגי נמצא ממש בכניסה לג'רדיני, ולכן היה הביתן השני שנכנסתי אליו. כשמבקרים בתערוכה בסדר גודל כזה צריך לספוג לאט, ולהתבונן היטב, ואני נזהרת מלמלא את כל מכסת ההתרגשות כבר מהרגעים הראשונים.

אבל במקרה הזה, לא יכולתי שלא להתרגש, מאוד, ככה על ההתחלה, מהעבודה של האמנית Berlinde De Bruyckere, שהזמינה את הסופר J.M. Coetzee, (שזכה ב 2003 בפרס נובל לספרות) להיות אוצר ושותף לתהליך היצירה.
בחדר גדול ואפל נח לו ייצור פצוע, ספק חי ספק דומם, נראה שחבשו אותו בידיים לא מקצועיות, אבל אוהבות. היה שקט בחדר, אנשים הסתובבו סביב הענק הזה והתלחשו, כמו לא רצו להפריע את מנוחתו.
מפעים.

Cripplewood

Kreupelhout – Cripplewood
Berlinde De Bruyckere
Commissioner: Joke Schauvliege, Flemish Minister for Environment, Nature and Culture. Curator: J. M. Coetzee. Deputy Curator: Philippe Van Cauteren

 

האסטטיקה של המהפכה

 

אמנם גדלתי במדינה בה המשטר הצבאי דיכא באכזריות כל נסיון של מחשבה פוליטית עצמאית, אבל הקירות בעיר הולדתי צעקו, על אפם וחמתם של השליטים, את מה שהעם חשב, במילים קשות ובדימויים ססגוניים.

נזכרתי בגרפיטי ההוא, הבוסרי, של רחובות בואנוס איירס בשנות ה– 70 הקשות, כשנכנסתי לביתן הונצולאני.

ונצואלה מביאה את הגרפיטי הפוליטי אל מרכז הזירה האמנותית. והוא צבעוני ורועש ובועט. יש לו מה להגיד והוא כאן כדי שישמעו אותו, לא רק ברחובות קראקאס.

 El arte urbano. Una estética de la Subversión Collettivo di Artisti Urbani Venezuelani Commissioner: Edgar Ernesto González. Curator: Juan Calzadilla.


El arte urbano. Una estética de la Subversión
Collettivo di Artisti Urbani Venezuelani
Commissioner: Edgar Ernesto González. Curator: Juan Calzadilla.

תעתועי מציאות

 

הצילומים של Wang Qingsong נראים כמשקפי מציאות. נאמני מציאות. כך מרחוק וממבט ראשון.

ואז, בהתבוננות שניה ומעמיקה יותר, מתגלה הזוועה, המציאות שעולה על כל מציאות, הדמיון שעולה על המציאות. והאמת המבויימת היא הרבה יותר אמיתית, קשה ומעוררת מחשבה, מה"מציאות" שהעדשה יכולה לקלוט, או שהעין מסוגלת להכיל.

 

People’s Republic of CHINA Follow him, Wang Qingsong Commissioner: China Arts and Entertainment Group (CAEG), Zhang Yu, Yan Dong. Curator: Wang Chunche

People’s Republic of CHINA
Follow him, Wang Qingsong
Commissioner: China Arts and Entertainment Group (CAEG), Zhang Yu, Yan Dong. Curator: Wang Chunche

אוה, הגשם

 

לפני שנתיים ראיתי בבואנוס איירס מספר עבודות של Nicola Costantino שמאוד אהבתי ושמחתי לפגוש עבודה שלה בביתן הארגנטינאי בביאנלה.

ניקולה משחזרת- מדמיינת תמונות מחייה של אוה פרון, בניסיון להתמודד עם אופני ייצוג של דמות פוליטית שהייתה לאגדה.

היא מציבה ארבעה אזורים שונים, בהם מוצגת אוה פרון מנקודות מבט שונות.

השחזור של חדר השינה שלה מביא מבט אינטימי על הדמות של אויטה. היא מוקרנת על השידה והמראה, שם אויטה מסתרקת, מתלבשת ומתאפרת, בודקת את עצמה במראה, ממש כמו שאישה עושה כשהיא לבד עם עצמה.

בחדר אחר – קונסטרוקציה שלפי השמועות החזיקה את אויטה עומדת כשהיא כבר הייתה חולה וחלשה מאוד, אבל עדיין הופיעה בציבור.

הסרטים המוקרנים הם לא ארכיונים, אלא שחזורים שניקולה עושה, כשהיא משחקת את תפקידה של אויטה.

ואז מגיעים לחלל שרק קול טפטוף גשם עיקש נשמע. מיטה עירומה, ועליה ערימה של קרח, מוארת באור חזק וקשה של חדר ניתוח. ובצד, ההסבר: אויטה נפטרה בחורף, ההלוויה שלה נמשכה שבועיים, במהלכם שני מיליון איש נפרדו ממנה בבכי, תחת גשם שלא פסק.

"Eva - Argentina. Una metafora contemporanea" Nicola Costantino Commissioner: Magdalena Faillace. Curator: Fernando Farina

"Eva – Argentina. Una metafora contemporanea"
Nicola Costantino
Commissioner: Magdalena Faillace. Curator: Fernando Farina

התחדשות

השנה החדשה התחילה לי בסימן התחדשות, וזו נבעה ממחשבות על דיוק, שהרבה זמן מסתובבות לי בראש.

לדייק זה לא פשוט לאישה כמוני, שמסתובבת בעולם עם עור הפוך, כזה שמרגיש הכל, ועיניים שרואות.

כי איך אפשר לדייק כשכל כך הרבה דברים מעניינים, ומגרים לי את בלוטת העשייה.

הרגשתי, שאני צריכה לדייק בבחירות שלי כדי להיות מאושרת יותר.

ואז יום אחד ידעתי מה אני רוצה לעשות, ברמה של "איך לא חשבתי על זה קודם".

ומכיוון שזו הייתה תקופת חגים, ונהיה לי די הרבה זמן פנוי, התחלתי לעבוד על בלוג חדש, שעוסק באוכל מהיבט מאוד אישי וחווייתי.

תכננתי שהפוסט הראשון יהיה קצת הסטורי כזה, אבל תכנונים לחוד וחיים לחוד. כי אז נסעתי לטיול נפלא לאיטליה. ואיטליה, הו איטליה, יש בה את האוכל שאני הכי אוהבת בעולם: פסטה, ופיצה, וגלידה. והמון ענבים. במצב הצבירה האהוב עליי – זה שמגיע בבקבוקים.

הסיפור ההיסטורי גם יגיע, אבל קודם כל – גלידה.

"ככה וככה" הוא רך שנולד בכייף, ללא צירים וכאבים, ואני מזמינה אתכם לקפוץ לבקר, לא רק כקוראים אלא גם ככותבים.

זה לא במקום "עומק שדה" – שימשיך לעסוק באהבתי לאמנות, ולצילום בפרט.

וממש כאן, מעבר לפינה – פוסט על הביאנלה בונציה.