Monthly Archives

יוני 2013

על גבורה ופגיעות מיניות

שנה וחצי עברה מאז פתיחת תערוכת "גיבורות" בתל אביב.

ועלה הצורך, והתארגנה פגישה של הנשים שצילמתי לפרוייקט – הגיבורות שלי – במרכז סיוע בתל אביב.

המפגש עם כל אחת ואחת מהנשים המדהימות האלה מרגש וגם קצת מלחיץ.

בכל זאת, שנה וחצי לאחר היום ההוא, שאת חלקו אני זוכרת בבהירות מבהילה וחלקו לא יודעת באיזו מגירה סודית בראש שלי הוא החליט להסתתר.

אמנם אני שומרת על קשר, אבל זה המפגש הקבוצתי הראשון מאז התערוכה, כשאני מכירה את כולן והן לא כל כך מכירות אחת את השניה.

ואני לא יודעת איך בדיוק כל אחת מרגישה ביחס להשתתפות שלה בפרוייקט. ואני גם מרגישה לא בסדר, שלא יזמתי את המפגש הזה, לפני שנה וחצי.

וזו הייתה הקדמה מעט ארוכה למה שבאתי להגיד כאן

בעיקר הקשבתי לקבוצה של נשים שהמכנה המשותף שלהן הוא העובדה שהן נפגעות אלימות מינית שהחליטו להראות את פניהן ואת שמותיהן, להתבונן לחברה בעיניים ולהגיד בקול רם שהן לא אשמות. שלא הן האשמות בפגיעה.

אז הקשבתי, ועלה לי דימוי, ממש ראיתי אותו, אותה, את הפגיעה המינית, כאיבר שנתלש מהאישה, מהאיש.

וחשבתי, שככל שיותר אנשים יבינו,

לא יבינו. (רציתי לכתוב "יחוו", אבל חוויה מתחברת לי למשהו כייפי, מה יש לחוות כאן?)

יראו. ישמעו. ירגישו.

באיזו מידה הפגיעה הזו אנושה, איך היא חופרת את דרכה לתוך הגוף, לתוך הנפש, תוך שהיא משליכה את מה שהיא תלשה, את שהיה שם קודם: לב, בטן, עיניים, רגש, והיא מתיישבת לה בתוך ומכרסמת.

תוך שניות ספורות זה קורה.

ולוקח חיים שלמים להעיף אותה משם.

 

אם בכלל.

ואם יותר אנשים יבינו.

אז

אולי, אולי

יהיו פחות פוגעים ופוגעות

יהיו פחות נפגעות ונפגעים

 

אולי

הלוואי

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

susy

DSC_1235

 

בחמש בדיוק אני פותחת את הדלת במפתח שאמא נתנה לי.
כל פעם שאני פותחת את הדלת, אני רואה בעיניים השקופות-כחולות שלה ניצוץ חיים קטן שמייד נעלם. היא שמחה לראות אותי, אני יודעת.
היא יושבת על הספה הלבנה, ידיים כחושות על הברכיים, הראש נשען לאחור, מביטה באותה נקודה בקיר ממולה.
אני עורכת על השולחן הקטן במטבח צלחת עם פרוסת לחם, מניחה עליה פרוסת גבינה צהובה, ומבקשת יפה מאמא שתשב ותאכל.
היא קמה לאט מהספה, רועדת כל הדרך מהספה לכסא שבמטבח. ארבעה צעדים, אולי.
היא מפוררת את הגבינה והלחם לפירורים קטנים, מכניסה פירור או שניים לפה, לועסת ולועסת ודוחפת ממנה את הצלחת.
מספיק, אכלתי מספיק.
אני מנסה לשכנע אותה לאכול עוד קצת, אולי פרילי תות, את אוהבת פרילי תות.
כשתבואי מחר אל תשכחי להביא לי את התרופות שלי, היא אומרת לי. תלכי כבר, היא לא אומרת בקול.
אני הולכת לנוח, ומשתיקה את הטלפון. בואי מהר, אומר הקול של הדוד במשיבון. בואי מהר, אמא מתה.

 

סדנת צילום מחול בהנחייתי

גוף האדםאחד הנושאים המעניינים ביותר לצילוםנמצא בתנועה מתמדת.

גם כשהוא נחמתקיימת בו תנועהמשהו בו תמיד משתנה.

איך הגוף נע בחללאיך הוא משתנה בואיך הוא מתמזג ונפרד ממנואלה שאלות שמעסיקות צלמים מאז המצאת הצילום.

 רקדנים ורקדניות תמיד ריתקו אותיאנשים שחייהם נעים מהאימון בסטודיו להופעה על הבמה.

בחרתי בצילום מחול למשימת הפרוייקט הדוקומנטרי הראשוןעוד כשהייתי תלמידה שנה שניה בקמרה אובסקורה.

ומאז אני ממשיכה לחקור ולגלות את נפלאות הגוף האנושי שמתמסר לתנועה.

 בסדנה נלמד את הסודות של צילום בתנועהאיך להמחיש תנועהאיך להקפיא תנועהאיך כדאי לצלם רקדניםאיזה סוגים של צילום תנועה קיימיםנקבל השראה מצלמי תנועה בולטים ונתנסה בצילום של להקה מקצועית בסטודיו.

הסדנא כוללת התנסות מעשית וצילום של להקת מחול בלייב בסטודיו גברא

בואו ללמוד ולהתנסות – בשישי הקרוב, 10:00-14:00 !!
להרשמהhttp://tinyurl.com/q2x3qrc

 

newdance