Monthly Archives

יוני 2012

מורשת

בכל יום חמישי בחודש האחרון אני מלמדת צילום קבוצה של קשישים ניצולי שואה במועדון מורשת בהרצליה.

התלמידה הצעירה ביותר בת 70.

הקורס הוא יוזמה של סיגל הראל מור, קולנוענית עם עניין מיוחד באוכלוסיה מבוגרת, בעיקר ניצולי שואה.

כשהיא פנתה אליי לפני כמה חודשים, בניתי סילבוס של קורס בסיסי, מגוון ומעניין, כשהקו המנחה שלי היה – צילום עם מצלמה דיגיטלית פשוטה, בלי להיכנס לנושאים טכניים.

כבר במפגש הראשון הבנו שאנחנו צריכות לשנות את מהלך הקורס בהתאם לתגובות של התלמידים המקסימים שלנו.

המפגש עם האנשים הסקרנים ומלאי חיים האלה, מזכיר לי, כל שבוע מחדש, שאף פעם לא מאוחר. שגם בגיל 90 אפשר ללמוד דברים חדשים, ולהנות מהחיים, ולהיות יצירתיים.

בשבוע שעבר הזמינה סיגל את חברתה נועה להיות דוגמנית צילום.

נועה רקדנית טרייבל, מאוד מיוחדת ויפה אמיתית.

 

המפגש עם נועה היה אחד מרגעי השיא של קורס הצילום שלנו, הייתה אווירת התלהבות גדולה ועל אף השמש והחום – כולם המשיכו לצלם דקות ארוכות.

 

יומני דיאטה

אנה קסס ברודה היא צלמת ילידת ספרד, בת לאמא אוסטרית ואבא ספרדי.

היצירה שלה מקורה בחיים שלה, ביומיום שלה.

Ana Casas Broda © 1991

במשך 8 שנים היא ניהלה יומנים מדוייקים של כל מה שהיא אכלה, יום יום, לצד צילומים פרונטלים בסגנון mugshots משטרתיים של גופה העירום, מקדימה ומאחור.

בהצהרת האמן שלה כותבת אנה שאת היומנים האלה היא כתבה וצילמה לעצמה, לא היו לה כוונות להציג אותם.

Ana Casas Broda © 1986

אני רואה בעבודה הזו הרישום המדוייק והמפורט של כמויות האוכל שהיא מכניסה לפיה, והתיעוד ה"אובייקטיבי" של הגוף שלה, העליות והירידות במשקל, פעולות אובססיביות שחוזרות על עצמן, שוב ושוב, כל יום, 8 שנים תמימות – עבודה ביקורתית, פמיניסטית, שעוסקת באובססיה לגוף המושלם, הרזה, לצד התפקיד הנשי מסורתי, עם הפעולות הרפטיטיביות, האינסופיות, הסיזיפיות.

אין מנצחות בשיגרה הזו, המשקל שהיא משילה חוזר ומתיישב על הגוף שלה, הזמן עובר, והגוף גם מזדקן, והחובות לא נגמרות. כל יום הוא יום שחייבים לעמוד בהכנעה בסטנדרטים, בציפיות, במילוי מדוייק ואובססיבי של התפקיד המוטל על אישה, רק משום היותה אישה.

גילה

במסגרת פרוייקט חדש שאני עובדת עליו, הוזמנתי לראות ולצלם סיכום תהליך עבודה של סדנה מיוחדת במינה.

קבוצה של נשים בנות 60 ומעלה עבדה במהלך השנה האחרונה עם הכוריאוגרפית גלית ליס.

כך מתארת גלית את הסדנה: הסדנה מציעה התנסות חווייתית עם עולם התנועה ואמנות הבמה לנשים בגיל הבוגר . העבודה שמה דגש על גילוי האמן שבתוכנו תוך מימוש הפוטנציאל היצירתי הטמון בכל אחת. השם גילה משקף את הרוח של אלה שבוחרות לרקוד את החיים בכל גיל. הוא מכיל בתוכו את השמחה והגילוי, התורמים לחיים חיוניים.


ראיתי וצילמתי הרבה מאוד רקדנים בחיי. יש לי משיכה גדולה לעולם הזה של התנועה.

החוויה בסטודיו בסוזן דלל הייתה שונה לגמרי מכל מה שהכרתי עד היום: נשים לא צעירות רוקדות, כל גופן רוקד. נשים בכלל לא צעירות רוקדות בתשוקה, מתנועעות באהבה גדולה לגופן, לא מוטרדות מעוד מילימטר שומן שהצטבר במקומות שונים בגוף. מעוד פיסת עור שהתקמטה לה בזוית העין, בסנטר, מרגישות נפלא, נראות נפלא.

בנים ובנות, נכדים ונכדות, בני זוג וחברים, כולם צפו בהתרגשות ובגאוה בנשים המופלאות האלה.

ואני, צילמתי וראיתי, רק בדימיון, את אמא שלי רוקדת, מלאת שמחת חיים, כפי שלעולם לא הייתה בחייה.