Monthly Archives

מרץ 2012

ערים תהומות

היה שמח אתמול ברחוב יהודה הימית היפואי. משעות הצהריים המוקדמות התחילו להסתובב ברחוב אנשים מצויידים בדבק דו צדדי, מספריים, מסמרים וחוטים. ציורים, צילומים, עבודות בטכניקות מעורבות, טקסטים, איורים ופסלים, נתלו לאט לאט, ברצינות ועם המון תשומת לב ואהבה על קירות הבתים, על דלתות סגורות של עסקים, בחללים שבין הבתים.

ואז המבקרים התחילו להגיע: משפחות עם ילדים, זוגות, תיירים ושכנים. הלכו עד הקצה של הרחוב ובחזרה, מתעכבים ליד עבודה שעניינה אותם.

הייתה גם פינה של מוזיקה. מוזיקאים הלכו ובאו, כל אחד שר ומנגן בסגנון שלו.

וסטודיו צילום "כמו פעם"

עמי סיאנו מצלם slow portraits

את האירוע ארגנה שונית גל והפיקה שלומית ארביב. הן פרסמו קול קורא ומי שרצה להציג, שלח עבודות והציג.

הרבה מחשבות על אמנות וחללי תצוגה, שומרי סף ואוצרות עברו לי בראש במהלך השבת וממשיכות להעסיק אותי גם היום. כמה חשוב לנו כאמנים להציג את היצירות שלנו. כמה חשוב לנו שאנשים שונים, רבים ומגוונים ייחשפו לעבודה שלנו. כמה חשובה החשיפה הבלתי אמצעית הזו, של עבודות נסיוניות, של עבודות גמורות, של מחשבה על עבודת אמנות.

והשאלות האלה שעולות וחוזרות אצלי תמיד: מי האדם שיכול להגיד למי שהצורך והרצון ליצור זורם בעורקיו – שמה שיוצא תחת ידיו לא ראוי, לא מספיק, לא נכון?

למי הזכות לחסום את הדרך מהסטודיו אל הקהל? והאם תצוגה על קירות הבתים ברחוב יפואי היא רלבנטית פחות מתצוגה על קירות מוזיאון? או גלריה?

תשובות חלקיות ולגמרי לא מוחלטות לשאלות הללו קיבלתי אתמול כשהסתכלתי סביבי: ללא ספק הייתה זו שבת של שמחה ויצירתיות, של עשייה אמנותית. של המון מבקרים שהתעניינו במה שמתרחש על הקירות, שהגיעו נהנו מהיצירות.

העבודה שלי

ובגדול

קוצ'מוצ'

בשנקר החליטו לקיים ערב בסגנון הפצ'ה קוצ'ה, עם תכנים מעולם האמנות והעיצוב.

בשונה מהפצ'ה קוצ'ה, שם כל דובר מקבל 20 שניות על כל 20 הדימויים שהוא מציג, המציגים בקוצ'מוצ' בשנקר קיבלו 15 דקות תהילה, בהשראתו של אנדי וורהול.

החיבור בין אנדי וורהול לפולה בן גוריון נולד במוחם היצירתי של מארגני המפגש: הקוצ'מוצ' הוא מאכל שפולה בן גוריון נהגה לרקוח במטבחה עבור בן גוריון.

אז מה היה שם?

היה מעניין. מגוון. יצירתי. מצחיק ומאוד מהנה (אם מתעלמים מהעובדה שניסו להקפיא אותנו למוות, מסיבה לא ברורה), בהנחיותו של פרופסור מיכה לוין, ראש המחלקה לאמנות רב-תחומית שהציג את הדוברים והקפיד שלא יחרגו מ- 15 הדקות המוקצבות.

בתיה קולטון היא מאיירת מקבוצת אקטוס הישראלית.

בתיה דיברה על מקור ההשראה שלה – משפחתה. היא הראתה צילומים משפחתיים, מלווים בסיפורים שהפכו בכישרון עצום לקומיקס.

© בתיה קולטון מתוך הספר "איך לאהוב"

עדי ברנדה הוא צלם, אוצר, DJ ומורה לצילום במחלקה לאמנות רב תחומית ב"שנקר" . הוא השתמש במושג החשיפה כדי לדבר על התחלות, על תכנים שמקורם במציאות ועיבודם לתוצר אמנותי.

© עדי ברנדה, never ending rendez-vous, 2011 , הצבה בתערוכה בגלריה שי אריה

 אלכס פדואה, מעצב תעשייתי מוכשר ומאד מצליח, הראה איך אובייקט שימושי יכול להיות גם אסטטי.

© אלכס פדואה, עיצוב קולטי שמש לכרומגן

 פרופ' לארי אברמסון , צייר ומרצה בכיר ב"שנקר", דיבר על מקומות וציורים מושלמים. (או מה נחשב כמושלם).

© לארי אברמסון, הצרעה

שרון פוליאקין היא ציירת, מרצה במחלקה לאמנות רב תחומית ב"שנקר" וראש המחלקה לאמנות באוניברסיטת חיפה.  שרון דיברה על תהליך העבודה על תערוכת היחיד שלה שתוצג במוזיאון אשדוד, באוצרותו של יונה פישר.

© שרון פוליאקין, פניו של האחר, ישראל , 2004 -20 עבודות שמן על קנבס 30X40 ס"מ, מוזיאון על התפר

ואחרון חביב, רועי קופר , צלם ומורה המחלקה לאמנות רב-תחומית ב"שנקר" , שהיה מורה שלי בקמרה, שהשפיע מאוד על האופן בו אני מתייחסת לצילום, דיבר על תהליך עבודה ממושך על סידרת הצילומים "אטלנטיס" שהחל במחשבה ותכנון מדוקדק וסופו בתערוכה מיוחדת במינה בגלריה נגה.

© רועי קופר, אטלנטיס