Monthly Archives

אפריל 2011

מופעי רחוב

אחת התופעות האורבניות המרתקות בעיניי היא האנשים ששרים, רוקדים, מנגנים  ומופיעים בדרכים שונות.

פסל אנושי בכניסה לבית הקברות המיוחס והיפה - ה"Recoleta" (הילד בדק אם האיש הלבן הזה לא ברח מאחד הקברים...)

רקדנית טנגו ב - plaza dorrego - שכונת סאן טלמו

תזמורת של אישה אחת

להקת טנגו בסאן טלמו

רקדנית טנגו ברחוב פלורידה

יונים לבנות

משום מה ההורים שלי החליטו לשלוח אותי לבית ספר יהודי. אף פעם לא הבנתי למה  – המצב הכלכלי שלהם באותה תקופה היה מאוד לא טוב, ובתי ספר יהודיים הם פרטיים ומאוד יקרים; וחוץ מזה -המשפחה שלי הייתה משפחה עם שורשים רוסיים קומוניסטיים מאוד חזקים, שהתנגדו לדת וסירבו לכל קשר עם היהדות. (הם קראו לי קריסטינה כשם שני…)

בכיתה ב' באתי יום אחד הביתה ואמרתי להורים שלי שאני רוצה לגור בישראל "כי כולם מדברים שם יידיש" (עברית התחילו ללמד רק בכיתה ג'). הם החליטו להעביר אותי באופן מיידי לבית ספר ממשלתי.

בבתי הספר הממשלתיים לובשים חלוק לבן מעל הבגדים. פעם הסבירו לי שזה כדי לכסות את הבגדים, כך שהפערים הכלכליים לא יהיו בולטים לעין. מכיוון שארגנטינה היא לא בדיוק מדינה עם תודעה חברתית מפותחת, אני משערת שהסיבה היא פרוזאית בהרבה, כלומר, יצרן חלוקים לבנים עשה איזו קומבינה עם פקיד ממשלתי כלשהו וזה הפך לחובה.

כשהייתי תלמידה, ביסודי ובייחוד אחר כך בתיכון, לא חשבתי שזה חינני במיוחד, ללבוש חלוק לבן מכוער מעל הבגדים.

אבל תמיד ריתק אותי, המראה הזה, של קבוצות של ילדים לבושים בלבן כובשים את הרחובות בסוף יום הלימודים.

כשהסתובבנו בבואנוס איירס חיפשתי את הילדים שיוצאים מבתי הספר, יונים לבנות מתעופפות להן. אולי זו הנוסטלגיה, הגעגועים לילדות, אבל הם נראו לי כל כך יפים, כל כך טהורים…

פשפשים

בסופי שבוע מתאספים בכיכר שבמרכז שכונת סאן טלמו סוחרי עתיקות. דוכנים מסודרים, כל אחד מציג את הפריטים הייחודיים שלו ומקווה לטוב. תכשיטים, בגדים, תיקים ונעליים, כלי בית שימושיים ולנוי, אוספים שונים ומשונים.

זהו שוק וותיק, תוסס וצבעוני מאוד, שמושך מבקרים מכל העולם.

אני התעניינתי בעיקר באנשים, בעיקר בסוחרים שישבו ליד הדוכנים שלהם, קוראים, משוחחים ביניהם, נינוחים, עונים בחיוך ובסבלנות לשאלות, גם כשברור להם שחלק גדול מהמבקרים לא מתכוונים לרכוש מהם דבר מה.

זו הייתה שבת חמימה ונפלאה.