Monthly Archives

אוקטובר 2010

התשוקה לכתיבה

" איפה אשת לוט כשצריך אותה

שתתן תקווה לגעגוע

מקום ללב הקרוע

שתקרא לרוע בית

שתתעקש

שתתייבש

שתהיה מלח

מלח הארץ "

אתי דרייפוס, בעיקר כותבת.


" וּבְכֵן יֵשׁ עוֹלָם כָּזֶה,
כָּפוּף לְגוֹרָל שִׁלְטוֹנִי?
זְמַן שֶׁאֲנִי קוֹשֶׁרֶת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת סִימָנִים?
קִיּוּם שֶׁסָּר תָּמִיד לְמָרוּתִי?
שִׂמְחַת הַכְּתִיבָה.
הַיְּכֹלֶת לְהַנְצִיחַ.
נִקְמַת הַיָּד בַּת הַתְּמוּתָה."
מתוך השיר "שמחת הכתיבה" של ויסלבה שימבורסקה

פורסם בסלונה

התשוקה לביטוי שלם

"מה התשוקה שלי?" –

חשבתי שמייד אדע, שתשוקתי ברורה, אבל ההתבוננות הפנימית וההתכתבות המאפשרת עם אליסיה חייבו אותי לתת למחשבות לתעות, לרגשות לשייט בתוכי עד ההתגבשות והדיוק. הדרך לביטוי עברה במפגש מרתק, שבין מרחב אישי, חיצוני ועין המצלמה.

הביטוי השלם, עבורי, הוא "להיות אני" על כל הגוונים והצבעים, העוצמות והעומקים, לנסות, להעז, לטעות, להביע, לכתוב, לחבר בין קצוות ושוני, להרגיש…

תמר צירינסקי
מפיקה, מנהלת ומשווקת פרוייקטים חברתיים, מטפלת בדרמה ומשלימה תואר שני במנהל עסקים.


פורסם בסלונה

התשוקה ליופי

כרמל גוטליב קמחי, מחברת הספר "הפואטיקה של הבית" (2010), מרצה, אוצרת ומפיקת המרכז האתני הרב תחומי "ענבל" במרכז סוזן דלאל בתל אביב.

"התשוקה ליופי מלווה אותי מאז ומתמיד. זו הסיבה שאני מתעניינת ועוסקת באומנות. היופי בחיי הוא צורך ולא מותרות, לכן אני "עובדת" בלהקיף את עצמי ביופי, וזה כולל את כל האספקטים של חיי, החל בביתי ובחפצים שמקיפים אותי והמשך בנושאים שאני עסוקה בהם.

המגע או הצורך ביופי הוא אכן, כפי שכתב אריאל הירשפלד, סוג של משיכה אירוטית. הוא מגלם את אותו צורך שיש לאוהבת להיות עם אהובה. כמו מימוש התשוקה בין בני אדם, המפגש עם יצירת אמנות יפה או עם מקום יפה הוא מפגש המוליד משהו חדש, מחולל תנועה היוצרת לידה. מתוך המפגש בין היופי שקיים בי והדרך שאני רואה את יצירת האמנות שעומדת מולי נולד משהו חדש.

מקום העבודה שלי מספק עבורי הזדמנות לבוא במגע עם יופי ועל כך אני מלאת הודיה. כמפיקת המרכז האתני ענבל, מזדמן לי לחולל יופי על הבמה ומתוקף מיקומו של התאטרון אני מוקפת ביופיו של המקום בשגרת חיי. היופי שבמקום נובע בעיני גם מהיותו מקום היסטורי היוצר שילוב מקסים בין מזרח למערב.


כשהגעתי בפעם הראשונה לענבל, הגעתי מוקדם, ישבתי על הספסל בגינה. היתה רוח נעימה של חורף ואפפה אותי תחושה טובה, ייתכן גם שחלונות התאטרון היו פתוחים ובקעה מהם נגינת הפסנתר של שיעור הבוקר של הרקדנים. אחזתי בתחושת הטוב הזו שעטפה אותי ואני שומרת עליה.

מקווה להמשיך תמיד לחולל יופי".

פורסם בסלונה