Monthly Archives

ספטמבר 2009

יום שני

 

 

לפני כמה חודשים טלי שאלה אותי אם אני מוכנה לצלם תמונה עבור ספר חדש של נסים קלדרון שהיא עורכת. היא הסבירה לי, שהספר עוסק בשירה ורוק.

אני אוהבת רוק, אני אוהבת שירה, ואני אוהבת לצלם. חשבתי, שיהיה כייף לצלם עבור נושא מעניין כל כך. ובאמת לא ידעתי עד כמה כייף זה יהיה.

כבר במפגש הראשון עם טלי גיליתי את האישה האינטליגנטית והמתוקה שמאחורי (או לפני) השירים היפים, המודעות והלוחמנות החברתית והפוליטית שכבר הכרתי ואהבתי ב"רשימות".

המפגש עם נסים קלדרון היה מרגש, מבחינה אישית ואינטלקטואלית. הקשבתי מוקסמת להסברים, לניתוחים, לידע הנרחב, לנקודת המבט היחודית ובעיקר להתלהבות, ליצירתיות ולעומק המחשבה שלו.

ניהלנו שיחות על תרבות ואמנות, על מוזיקה ושירה. התפלאתי קצת לגלות כמה אני יודעת, כמה אני מכירה, איך בחושים הלא אקדמיים שלי אני אוהבת ומעריכה את אותם היוצרים שנסים חוקר.

לאחר כמה ניסיונות והתלבטויות, החלטנו שברי סחרוף יהיה על הכריכה של  הספר. (העיצוב של נורית וינד קידרון)

בחודש אחד הלכתי פעמיים להופעות של ברי – אחת בנמל תל אביב ואחת ב"ברלה" בלהבות חביבה. פעמיים נהניתי מהמוזיקה, מההופעה שלו מהאנרגיות שלו, מהנוכחות שלו, מהקהל מסביב. וכמובן מהצילום.

פעמיים הוזמנתי להשקה של הספר: אחת בבית ביאליק ואחת בלבונטין 7. שני האירועים היו מרתקים, כל אחד מכיוון שונה.

בבית ביאליק נשאו דברים אנשים מתחום הספרות והאקדמיה, בלבונטין משוררים הקריאו שירה ומוזיקאים ניגנו ושרו.

היה מרגש לשבת ליד עמוס עוז, א.ב. יהושע ואתגר קרת. לראות ולשמוע ממש מקרוב את נתן זך, דורי מנור, שלומי שבן וברי סחרוף (בין היתר).

שתהיה שנה מהנה.

נתן זך ונסים קלדרון

שלומי שבן

 

 

ערן צור

 

מיכה שטרית

ברי סחרוף

 

 

הבלוג של הספר

עוד תמונות בפייסבוק שלי

 

 

לחיות עם האויב

"As a woman I know my rights. Fighting for them is my responsibility"  (Donna Ferrato)

בזמן שדונה פראטו התחילה את הקריירה שלה כצלמת, ברחובות פאריז, נתקלה בבעל מסומם שבהתקף זעם הכה את אשתו בברוטליות.

© Donna Ferrato

ההלם של דונה היה גדול, בעיקר לנוכח העובדה, שעד לאותו רגע, היא חשבה, כמו רבים מאיתנו, שהסכנות שאורבות לנשים מקורן בזרים, ולא באלה החיים איתן תחת אותה קורת גג.

דונה תיעדה במצלמתה את האירוע. עיניה נפקחו אל מציאות שלא הכירה והחליטה להשתמש במצלמתה כדי להבין איך נשים שורדות את הפגיעה ומה מניע גברים מסויימים להכות נשים.

במשך למעלה מ- 10 שנים ביקרה דונה במקלטים לנשים מוכות, בתי סוהר, התגוררה בבתים של משפחות ותיעדה את ההתפרצויות האלימות, התלוותה לשוטרים שהגיעו לבתים לאסור את המכים.

© Donna Ferrato

כשצלם נמצא בזירת אירוע דרמטי, בו קיימת פגיעה בחיים, תמיד עולה השאלה – גם אם לאלפית השניה – מה לעשות, לעזור לנפגע או לתעד את האירוע. זוהי שאלה מוסרית -אנושית, ואין תשובה אחת אחידה שמתאימה לכל אירוע.

אבל,

ללא ספק, התיעוד החברתי הוא חשוב, הוא מעלה מודעות, הוא מביא לתוך השיח הציבורי נושאים שלולא היו מצולמים – הם היו בלתי נראים, לא קיימים.

הנוכחות של הצלמת בתוך זירת האירוע הכה דרמטי, מנכיחה את המעשה, רושמת והופכת אותו לאמיתי, לאירוע שאפשר לדון בו, למעשה שאפשר לבקר אותו. גם עבור האנשים שקשורים ישירות לאירוע וגם עבור לציבור הצופים בצילומים.

אי אפשר להשאר אדיש נוכח האלימות, אי הצדק, הזוועה והאימה שבצילומים האלה.

© Donna Ferrato

פרסום הצילומים של דונה פראטו אכן עשו שינוי בתפיסה ואף בחקיקה.

דונה הקימה עמותה – Domestic Abuse Awareness , שמטרתה לחשוף ולעקור את האלימות בתוך המשפחה.

העמותה פועלת בארצות הברית, קנדה וארצות רבות בעולם.