Monthly Archives

אפריל 2009

מגי של ארץ הפלאות

בבסיסה, פוטושופ היא תוכנה שמיועדת לצלמים, כהשלמה או במקום חדר חושך. הרבה מאוד תכונות הגיעו מהמעבדה: החיתוך, הבחירה של חלקים מסויימים בתמונה, המשחק עם הצבעים, החשיפה של נגטיב על נגטיב, ועוד. (אני כותבת את הדברים האלה ומתגעגעת לעבודה הפיזית, לריחות, לשקט של חדר החושך…)

כמובן שמאז הגרסאות הראשונות שלה היא השתכללה וצמחה למימדים עצומים, לאפשרויות אינסופיות, לשימושים רבים ומגוונים.

a very difficult game indeed Maggie Taylor ©

מגי טיילור היא צלמת, שגילתה את נפלאות הפוטושופ, שנשבתה בקסם של התונכה, באופן שהיא מאפשרת ליצור.

באמצעותה היא יוצרת דימויים מופלאים, סוריאליסטים, אסטטיים להפליא.

העולמות שלה הם דימיוניים, פנטזיות יצירתיות, שמתגבשות לכדי סצנות שמספרות סיפורים, סיפורי ילדים, סיפורי מבוגרים.

סיפורים מצחיקים ועצובים, בלתי אפשריים מבחינה הגיונית אבל כמעט מציאותיים.

כל תמונה והסיפור שלה.

Maggie Taylor © the birthday girl

טיילור שואבת מעולם האמנות הסוריאליסטית

אפשר לראות בעבודותיה בין היתר הומאז'ים לצייר מגריט, לצלם מן ריי.

טיילור מעבדת ביד אמן צילומים, יחד עם סריקות של אובייקטים, שכבותשכבות של צבע, טקסטורות, דימויים לקוחים מעולם המציאות ומעולם הדימיון.

עבודתה רבת השנים כצלמת באה לידי ביטוי בקומפוזיציות, ברגישות לצבע, באופן שהיא מניחה את האובייקטים בחלל, בנושאים בהם מטפלת.

Maggie Taylor © turning

אני חושבת, שהעבודה של מגי טיילור היא דוגמה מצויינת לשימוש נכון, מדוייק, מושכל, בתוכנה המופלאה הזו – פוטושופ.

ויש לה יופי של אתר, גם. קצת כבד, אבל שווה את הסבלנות. יש בו עוד הרבה עבודות שלה וגם כל מיני חרקים שמסתובבים על המסך

בכנות

Jen Davis מצלמת את עצמה.

מסתכלת ישר לתוך העיניים. של עצמה ושל העולם.

היא בודקת את כל מנעד הרגשות שלה כלפי עצמה. כלפי גופה.

את כל מנעד הרגשות של הצופה כלפיה, כלפי גופה.

Jen Davis © 4 AM

יש בצילומים שלה אהבה ושנאה, תשוקה, פנטזיות, ביקורתיות, השלמה, פשרה, ציניות, בושה, התרסה, בדידות, קנאה.

היא לא מסתירה, לא מתיפיפת. חולמת, לפעמים, להיות מישהי אחרת. להיראות אחרת.

Jen Davis © ethereal

חולמת להיות היא ושהעולם יקבל אותה כמו שהיא. שהיא תקבל את עצמה כמו שהיא.

העבודה של דייוויס מרגשת אותי. מאוד. היא מצליחה לעורר רגשות כל כך חזקים, בכל פריים ופריים. השמות של העבודות משלימים את הצילום.

רואים, מרגישים את האמת שלה. בכל הכנות.

Jen Davis © judgment

This Artist Blows

 

שרה מייפל משתמשת בצילום כדי לבטא רעיונות.

יש לי רגישות גדולה לצילום, מן הסתם. מעציב אותי ומעצבן אותי "שימוש היתר" שנעשה בצילום. הקלות הבלתי נסבלת של הצילום, בשונה מאמנויות אחרות, טמונה בכך שכל אחד יודע ויכול להפעיל מצלמה.

במקרה של שרה מייפל, אני ממש אוהבת את מה שהיא עושה עם הצילום.

היא רואה בצילום כלי לביטוי רעיונות.

היא עושה את זה גם באמצעות ציור, באמצעות אמנות דיגיטלית, ואני בטוחה שעוד תנסה דרכים אחרות.

 

 

Fighting Fire With Fire No.2 © Sarah Maple

 

שרה פרובוקטיבית, שואלת שאלות בוטות על, לעל מיניות, על פוליטיקה, על אמנות.

היא גדלה בבית מעורב מבחינה תרבותית ודתית, אחד מההורים שלה מוסלמי.

אני חושבת, שהיא שואלת שאלות בצורה כל כך פתוחה מכיוון שהיא יוצאת מתפיסה בסיסית ששום דבר לא מובן מאליו ושאין פרות קדושות באמת.

 

 

This exhibition is shit © Sarah Maple

 

אבל היא גם נותנת כבוד למי שהיא מעריכה, אהבתי את העמוד של המוזות שלה.


 

לא אהבתי את כל העבודות שלה, מכיוון שחלקן בוסריות, לא כולן פתורות ותפורות עד הסוף.

אבל היא צעירה מאוד, ויש לי הרגשה שעוד נשמע עליה רבות.

 

ראיון עם שרה בmyartspace

Reflections of the Muse

 

מנדי קוראדו התחילה לעבוד כמודליסטית עירום בכיתות לימוד של פסלים, ציירים וצלמים בשנה האחרונה ללימודיה ב– School of the Art Institute בשיקגו.

 

 

© Copyright Mandy Corrado

 

כשהיא החליטה להביא מסגרת מוזהבת ומצלמה לסטודיו, האמנים שיתפו איתה פעולה ואף שמחו להיות חלק מהפרוייקט.

 

מנדי מצלמת את הסטודיו, עם האמנים בעבודה, כשהמראה בה היא משתקפת הופכת להיות עוד תמונה בסביבה.

בזמן שמנדי מצלמת את עצמה, היא מביטה על הצופה. היא הופכת את הכיוון של המבט, את הכיוון של התפקידים. מאובייקט פסיבי מצלום/מצוייר/מפוסל היא הופכת לאקטיבית, לזו שיוצרת את התמונה, לזו שמביטה הן בבואה שלה בתמונה, מחליטה היכן למקם אותה, לאן להפנות את תשומת הלב.

 

 

© Copyright Mandy Corrado

 

 

הצילומים של מנדי הזכירו לי את הציור של גוסטב קורבה, The Artist's Studio, בו רואים את הסטודיו של האמן, המוזה מאחוריו מביטה על הציור ועל הבד שמצייר הצייר יש תמונת נוף.

בשניהם אפשר לראות את הסטת המבט של הצופה, הגילוי של "אחורי הקלעים", העבודה בתהליך.

אצל מנדי למוזה יש תפקיד חדש ואחר.

[המשמעות של Reflections היא גם השתקפות וגם הרהור]

פרח קיר

איימי אלקינס מצלמת בסידרה Wallflower פורטרטים של גברים.

ברקע של כל הצילומים פרחים. פרחים על קיר או פרחים בטבע.

רק החלק העליון של הגוף מצולם, ללא בגדים.

רוב הגברים המצולמים לא מביטים למצלמה.

Amy Elkins ©

המבט שלהם נוגה, אבוד, בוהה. גם של המעטים שכן מביטים למצלמה.

הגברים נראים פגיעים, חשופים, משמשים אובייקט לצילום, על רקע הפרחים – כאובייקטים קישוטיים נטולי גבריות במובן הסטריאוטיפי של הגבריות.

Amy Elkins ©

[המשמעות של wallflower היא גם פרח קיר וגם אדם (בעיקר נערה) שלא מזמינים אותו לרקוד במסיבה והוא נשאר ליד הקיר]