Monthly Archives

פברואר 2008

אילופו של ניחוש

 

 

"הדבר היחיד שבזכותו אפשריים החיים הוא חוסר ודאות מתמיד, בלתי נסבל: חוסר הידיעה מה יקרה בעוד רגע"

פאקסה, צד שמאל של החושך מאת אורסולה לה גווין

רַק הַצָּמָא

 

 

sólo la sed
el silencio
ningún encuentro
cuídate de mí amor mío
cuídate de la silenciosa en el desierto
de la viajera con el vaso vacío
y de la sombra de su sombra

 

Arbol de Diana, Alejandra Pizarnik

 

רַק הַצָּמָא

הַדְּמָמָה

שׁוּם פְּגִישָׁה

הִזָּהֵר מִמֶּנִּי אֲהוּבִי

הִזָּהֵר מִן הַדּוֹמֶמֶת בַּמִּדְבָּר

מִן הַנּוֹסַעַת עִם הַכּוֹס הָרֵיקָה

וּמִצֵּל צִלָּהּ

 

מתוך עץ היקיצה, אלחנדרה פיסרניק

מספרדית: פבלו יצחק הלוי-קירטצ'וק


 

אם יש גן עדן

כל שנה, ב- 12 לפברואר, שאלת אותי אם אני זוכרת.

השנה, היום, עולה בי מחשבה מנחמת, שהרי כבר לא תשאלי.

אם יש גן עדן, אז אתם בטח מתחבקים לכם שם, יפים ומחייכים.

Familia

למשפחה היה קשר אינטימי והדוק עם הצילום עוד מתחילת ימיו.

לאחר שג'ורג' איסטמן המציא את מצלמת קודאק, בשנת 1988, הצילום הפך למדיום המרכזי של ייצוג המשפחה.

בטקסט משנת 1965 "Un art moyen"  כותב הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה, שהפרקטיקה הצילומית קיימת ושורדת, רוב הזמן, בגלל התפקיד המשפחתי שלה. התיעוד המשפחתי מתרכז בעיקר באירועים מיוחדים, הרגעים המשפחתיים הגדולים: חופשות, מפגשים וטקסים משפחתיים. כך, הצילום מתעד את הסטריאוטיפים החברתיים המקובלים: האידיליה המשפחתית, בה כולם מאושרים ו"במקומם" – האבא בראש השולחן, הילדים מסודרים ו"מגוהצים", כולם מחייכים ומתחבקים, המצוקות והמריבות נדחקות לפינה ואינן באות לידי ביטוי בצילום.

 

 

© Mark Yashaev

 

 

מארק  יאשאייב בחר לצלם את בני משפחתו בחיי היום יום שלהם, כשהם לא חגיגיים, לא תמיד במיטבם. הם יכולים להיות פגיעים, חושפים את רגשותיהם. אלה לא רגעים מיוחדים של המשפחה, במובן החריג שלהם, אלא רגעים אמיתיים, רגעים קטנים, לא מקושטים ולא מיופיפים.

הצילומים של מארק משקפים את ההווי הפרטי של המשפחה, את עובדת היותם מהגרים שלא התאקלמו עד הסוף בנוף הישראלי. הלבוש שלהם, אפילו של הילדים הקטנים, מספר את הסיפור ה"לא ישראלי" שלהם במלוא מובן המילה, כמו גם הרהיטים, הקישוטים והתמונות התלויות על הקירות.

העצב והאכזבה, העייפות ממלחמת הקיום, ניבטים מתוך עיניהם של המבוגרים, לצד שמחת החיים המאופקת של הדור הצעיר יותר.

מארק הוא סטודנט לצילום באקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.

 

 

© Mark Yashaev

 

 

איש יסודי ודייקן, מארק. הוא מצלם במצלמה של פורמט בינוני, פורמט מרובע שהוא חריג יחסית בנוף הצילומי הדיגיטלי, העכשווי. הוא מסרב לזנוח את המצלמה האנלוגית לטובת הנוחות של הדיגיטלית, מוקיר ומכיר את האיכויות של הסרט הישן והטוב, את החומריות של הנייר המודפס, זה שאפשר לחוש בו את מגע היד, על המאמץ וההשקעה שזה דורש – בשונה מהמיידיות של הצילום הדיגיטלי.

ואלה לא דברים שאני כותבת באופן ביקורתי לכיוון זה או אחר. יש למארק תפיסה רומנטית וגם מושכלת של הצילום, לא מתפשרת על האיכות ועל עבודת הכפיים.

מעבר לעניין הטכני – שהוא לא רק טכני אלא גם אידיאולוגי, כמובן, העבודה של מארק באה מתוך מחשבה עמוקה, בדיקה, ידע של תולדות הצילום.

 

 

© Mark Yashaev

 

 

הפריימים של מארק מוקפדים, הן מבחינת הנושאים והן מבחינת הקומפוזיציה, הצבע, התנועה והסטטיות של האובייקטים שלו במרחב התמונות.

העבודה שלו היא אינטימית, ההתבוננות בבני משפחתו באה מתוך אהבה ומתוך מודעות, שלא יכולה להיות אובייקטיבית וגם לא רוצה להיות כזו.

בהחלט גוף עבודה מעניין, של סטודנט לצילום בשל מאוד, עם המון כבוד והערכה לצילום. זה לא ברור מאליו, שכן ההצפה של דימויים צילומיים שאנחנו חשופים אליהם היא גדולה, ולא תמיד יש מאחוריה מחשבה או כוונה.

 

 

 

© Mark Yashaev

 

האתר של מארק