ארכיון קטגוריה: אישי

מעגלים

לפני 9 שנים, בראשון למאי בצהריים כיביתי את הנייד. זה היה כשבועיים אחרי פסח. תקופה מורכבת רגשית, מתישה. ניסיתי לנוח, להתנתק מעט מהעולם. כשהתעוררתי הייתה הודעה קולית מדוד שלי, שבישר לי שאמא נפטרה. היא הייתה אישה לא בריאה בנפשה, אבל המצב הגופני שלה היה סביר. ובאוקטובר הקודם רק חגגנו לה 70. היו לנו כרטיסים מוזמנים […]

nunca mas

העולם סוגר עליי בפברואר. זה לא דכאון חורף. החורף חביב עליי, מאוד. זה הימים האלה, שבועיים לפני שהוא מת. היו לילות של שינה טרופה, מסוייטת. כאילו הגוף שלי כבר ידע משהו שהמוח שלי סירב לקבל: הוא עוזב אותי. הוא ויתר. לא יהיה לי אותו יותר. אף פעם. אף פעם. nunca mas. כל כך הרבה שנים. חיים […]

שנה טובה

כשהייתי ילדה, לסבא שלי היה בית דפוס. ביליתי שעות רבות איתו, עוקבת אחרי האצבעות השמנמנות שלו מסדרות את האותיות, אחת אחת על פלטות מתכת, מסתחררת מהריחות, מהרעש המחריש של המכונות. ובסוף התהליך – הקסם הזה: האותיות הפכו למילים, לשמות של אנשים, ציורים עדינים. הוא הדפיס כרטיסי ביקור, והזמנות לחתונות, וכרטיסי ברכה. אני הייתי הילדה היחידה […]

דרך דמעה שקופה

כל יום אני שואלת את עצמי, אם אלה החיים שאני רוצה לחיות. עם האנשים שאני חיה, עם הדברים שאני עושה, עם המקצוע שבחרתי, עם התשוקות שבחרו אותי. כל יום אני בוחרת מחדש, אני לא מתייחסת לדבר – גדול או זניח – כמובן מאליו. לא תמיד קל להיות אמנית. לחיות עם עור הפוך, משמעו להיות חשופה, […]

על בנות ועל בנים

בשנים האחרונות אני גם "מטפלת" בספרים (לצד טיפול מסור בצילומים…). בעודי מחפשת בין המדפים, מצאתי כמה אוצרות נשכחים, וביניהם הספרון "חינוך מיני לילדים". אני זוכרת איך קיבלתי אותו, לא זכרתי שהוא עדיין אצלי, הרי כל כך הרבה ספרים אבדו כשעלינו לארץ, וחזרנו לארגנטינה, ושוב עלינו. הייתי בת 6 או 7, וכבר התחלתי לגלות עניין רב […]

חלומות

אל תשכח אותה, דור, ישבתם על הסירים ביחד… ביקשה נורית מדור שלי, כמה דקות לאחר שהיא הסכימה להיפרד מהקבר של ביתה ליעד. אחר כך, כשישבנו וניסינו לעכל את הדבר ההזוי הזה, ליעד נפטרה. נקברה, דור אמר שהיא הייתה כמו אחות. בת הקבוצה שלו, זו שהייתה איתו באותו חדר, מגיל אפס, עד גיל 12. איך אפשר […]

chiche

אומרים שהזמן מרפא פצעים. אז אומרים. כתבתי את הטקסט הזה לפני 12 שנה (פברואר) היום ספרתי 38 שנה. חיים שלמים בלי אבא. כלום לא השתנה. *** עשרים וארבע שנים עברו ואף לא דקה, זה לא רחוק כל כך. לקחת איתך פיסת חיים, נשארת לגור בתוך העור. הרופא אמר שצריך ללכת. שבוע אחרי שהשתחררת מהבית חולים […]

שנה טובה :)

שתיקה

כבר שבועיים אני מתאפקת. משתיקה. מה את צריכה את זה, שיקללו, שיקראו לי בשמות. אז משתיקה. שותקת אבל הבטן מתהפכת. הייתי כבר בסרט הזה. אמרו לי לשתוק. אמרו לחברים שלי לשתוק. ומי שלא שתק – איבד את חייו, את חירותו, או את שפיות דעתו. וכשאני נזכרת, אני פותחת את הפה, ושוב סוגרת אותו. כי התותחים […]

שקר

אומרים, הזמן מרפא הכל שקר גדול הזמן לא מרפא כלום

זעם חגיגי

תקראו לי שמאלנית. עשרים חבילות של פיתות, 4 קופסאות קורנפלקס, אינספור ערימות של לחם. באיזשהו רגע הפסקתי לספור. וזה רק בסיבוב ממש קצר, בשכונה שלי. לא שכונת פאר, גם לא שכונת עוני. אנשים לא גומרים את החודש, ילדים הולכים לבית הספר רעבים, משפחות שלמות ישנות באוהלים ברחוב, ניצולי שואה חיים בעוני מחפיר. ואנשים, בשם השם […]

סלפי עם אבא

תמונה וסיפור  

על סובלנות וחיות אחרות

הייתי בת 8, שכבתי במיטה ערה, כולם כבר ישנו בבית. אני זוכרת את רצף המחשבות שהסתחרר לי בראש בנושא שמאוד העסיק אותי: איך נולדים ילדים, ואיך גוף קטן הופך עם השנים לגוף גדול, ואיך הגוף הזה משתנה ומזדקן ומת. ומה קורה אחרי שהגוף מת. ניסיתי בכל כוחי לדמיין את אלוהים לוקח אליו את כל המתים ונותן להם חיים בשמיים אבל לא הצלחתי. ראיתי […]

מיס עולם האמיצה

שמעתי על הסרט של לינור אברג'יל כשעבדתי על פרוייקט "גיבורות". זו הייתה תקופה קשה ומתסכלת, ואני מודה, שזה עצבן אותי. חשבתי – מי יקשיב לי כשמלכת יופי לשעבר עושה סרט שעוסק בנפגעות תקיפה מינית, שהמסר שלו זהה: לא לשתוק, לא להתבייש, לא להסתיר. לדבר על הפגיעה כדי שהעולם יראה וישמע, וגם – לא פחות חשוב […]

געגועים לבלוג

התחלתי להרגיש געגועים עזים לכתיבה בבלוג. מין רצון לחזור הביתה. לכתוב קצת יותר מסטטוס בפייסבוק, להתאמץ קצת יותר מלייק או שיתוף לאקוני בפינטרסט. כבר הרבה זמן שאני מתגעגעת, ולא מצליחה להושיב את עצמי ולכתוב באמת. ואז נתקלתי, ממש במקרה – או שבכלל לא – בכתבה על תערוכה שלא יוצאת לי מהראש כבר עשרים שנה. וזה […]

התחדשות

השנה החדשה התחילה לי בסימן התחדשות, וזו נבעה ממחשבות על דיוק, שהרבה זמן מסתובבות לי בראש. לדייק זה לא פשוט לאישה כמוני, שמסתובבת בעולם עם עור הפוך, כזה שמרגיש הכל, ועיניים שרואות. כי איך אפשר לדייק כשכל כך הרבה דברים מעניינים, ומגרים לי את בלוטת העשייה. הרגשתי, שאני צריכה לדייק בבחירות שלי כדי להיות מאושרת […]

שנה טובה !

כייף גידול ילדים (פוסט של אמא מתמוגגת)

ילדים זה שמחה.  לא תמיד זה קל. לא תמיד זה פשוט או חלק. בעיקר זה המון אחריות, ולשים אותם במרכז. ולשים את עצמך קצת (הרבה) בצד.   אבל לא הייתי מחליפה את חווית ההורות. ואני אומרת את זה בפרספקטיבה של אמא מאוד ותיקה.   ומי שקצת מכיר אותי יודע שאני יוצרת. כל הזמן. אבל אין […]

הכל הכל הכל זה אהבה

אני לא מכירה הרבה שירים שמדברים בצורה כל כך מדוייקת על אהבת הורה לילד, אז זה בשבילך, דור שלי: "vos sabes, que cuando llegaste cambiaste el olor de mis mañanas " (אתה יודע, שכשהגעת, שינית את הריח של הבקרים שלי) יום הולדת שמח, אהוב ליבי     Los Fabulosos Cadillacs – Vos sabes Vos sabés […]

חג שמח :)