ארכיון קטגוריה: על צילום

צנזורה

הצלם הספרדי חוליאן ברון מתאר את העבודה שלו, "צנזורה", כך: "בקרקס הגדול הזה שהוא הפוליטיקה, הצילום והצנזורה מאחדים כוחות כדי לתמרן העם באמצעות השימוש הכוזב של הדימוי כמסמך אותנטי. הם עושים שימוש באמצעי התקשורת הגדולים כדי להסוות באופן עדין אך תקיף את ההיבטים שלא מתיישרים עם כוונות השליטים וכך הם מעוותים ומעכירים את המציאות. עם זאת, […]

אין לי ידיים שמלטפות את פניי

הצילומים, השם של הסידרה (אין לי ידיים שמלטפות את פניי), השחור-שחור והלבן-לבן, מסוג העבודות שמזמינות להתבונן, לצלול לתוכן ולהנות. בשקט. מריו ג'קומלי     

עד שתשתנה/י

הצלמת פאולה פרדס טסה מלונדון, שם היא מתגוררת, לאקוואדור כדי לספר להוריה שהיא לסבית. היא צילמה את האירוע המרגש והיא מציגה אותו בשם unveiled.   באקוואדור קיימים כמאתיים מוסדות שמטרתם "לרפא" נשים וגברים הומוסקסואלים וטרנסקסואלים. הם קיימים במסווה של מוסדות טיפוליים בהתמכרויות לאלכוהול וסמים. ה"מטופלים" מאושפזים נגד רצונם על ידי המשפחות והם חווים שם עינויים גופניים […]

עקרת בית

 

הנשים החדשות

הצילומים של Maisie Cousins הם ארוטיים, מבלי להראות כמעט אברי גוף. יש בהם יופי מגעיל, רכות מלוכלכת. יש בהם משהו מהאסטטיקה הברבית – בצבעוניות ובמלאכותיות. אבל הם לא נעימים, לא חמודים. Cousins מביאה אסטטיקה של נשיות מתגרה, קיצונית, גועשת, אלימה. היא מציעה נשיות לא נחמדה, צעקנית, לא מתביישת ולא מתחסדת.