ארכיון קטגוריה: על צילום

Belief

דימוי אחד שתפס לי את העין במיוחד מתוך Belief, סידרה נהדרת של הצלמת Lori Hawkins

על הצילום כאמצעי להתבוננות, יצירה ועוצמה

בתקופה האחרונה אני מרצה על העבודה שלי, בדגש על ההשפעה המיטיבה של העמידה מול המצלמה. כאילו לא עשיתי את זה עשרות פעמים, לפני כל הרצאה אני מתרגשת מחדש – לא ישנה בלילה לפני, כואבת לי הבטן בדרך למקום ההרצאה. ואז אני עולה לבמה וההתרגשות הופכת לריכוז מוחלט במילים שיוצאות לי מהפה ולהנאה אמיתית. השבוע זה […]

גרניום

Tina Modotti הייתה צלמת, שחקנית, דוגמנית ופעילה פוליטית בקומינטרן

לראות אנשים

לראות אנשים. זה בכלל לא מובן מאליו.  

?Hypothetical

הצייר

הכוכב

ladies first (או למה בעצם עדיין צריך לחגוג את יום האישה)

כששואלים אותי אם אני פמיניסטית, אני עונה: שיוויוניסטית. אני מאמינה שאישה שווה בדיוק כמו גבר. לא פחות ולא יותר. וכל שנה אני שואלת את עצמי, למה בעצם צריך לחגוג את יום האישה? השבוע ראיתי (סופסוף) את הסרט "הסופרג'יסטיות" ונזכרתי בסלוגן של סיגריות וירג'יניה סלימס  "You've come a long way, baby" אז נכון שעשינו דרך ארוכה. […]

העולם דרך העיניים שלו

צלם שמעורר בי כל פעם מחדש את אהבתי לצילום.

The act

   

The Falling Man

לא אשמתי

ב – 25 לנובמבר 1960 נרצחו האחיות מיראבל, בהוראת הדיקטטור הדומיניקני רפאל טרוחיו, בגלל שהן היו פעילות פוליטיות שהתנגדו למשטר. ב- 1999 האו"ם הכריז על היום הזה כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. הצילומים שאני מעלה לכאן לא פשוטים. המציאות של נשים נפגעות אלימות הרבה יותר קשה. להתעלם מהמציאות הזו לא יעלים אותה. להסתכל […]

inside

כשהייתי ילדה קטנה חלמתי לחיות במקום סגור שלא אצטרך לצאת ממנו לעולם, שיהיה בו כל מה שאני צריכה (אז לא חשבתי על דברים שוליים כמו מהיכן יגיע הכסף לשלם שכר דירה, אוכל, חשמל וכו'). במקום המצומצם הזה אוכל לצייר, לכתוב, לקרוא, לחלום, לאהוב. הילדה הזו גדלה (לא הרבה בגודל, יעיד מי שפגש אותי) והבינה שיש […]

כמו לרקוד עם שד

פחדים, לפעמים צריך לדבר אותם. לפעמים צריך לצלם אותם. לפעמים נעלמים לתוכם. פרנצ'סקה וודמן, אמנית שהספיקה לראות ולומר כל כך הרבה בשנים המעטות שהיא חיה.  

אני רוקדת, משמע אני קיימת

פעם בשבוע אני רוקדת. אצל כרמית, מורה נפלאה, שמשלבת בין יוגה נשית רכה ותנועה. היא לימדה אותי להקשיב לגוף, להקשיב למוזיקה שמניעה אותו. בלי לחשוב יותר מדי, בלי לשפוט איך זה נראה. להתמסר לתנועה. שם אני פוגשת את עצמי. כמו שאני. נעה. נהנית מכל נשימה. אנשים רוקדים, חיים. מדי פעם את צריכה להזכיר לעצמך איפה […]

מבט פנימה

למה שצלמת תצלם את עצמה? מה אני מתכוונת לומר כשאני מפנה את המצלמה אל עצמי? מה אני מחפשת שם? צילום עצמי תמיד מתוכנן ומבויים, כי הרי אי אפשר להיות ממש ספונטנית כשאת מצלמת את עצמך. רוברט מייפלת'ורפ, משחק בזהויות מגדריות Jen Davis מתבוננת בגוף שלה     Rafael Goldchain משחזר את האלבום המשפחתי שלו באמצעות צילום עצמי […]

אנשים. זה כל הסיפור

כבר כמה ימים אני עסוקה במחשבה איך להעביר את התשוקה הגדולה שיש לי לצלם אנשים למקבץ ייחודי מאד של משתתפים במועדון צילום. שעות ישבתי מול המסך וראיתי אלפי פורטרטים, מעניינים, נדושים, מאתגרים ונהדרים. חפרתי בכל הספריות שלי, דפדפתי בהדפסות וקלסרים, ובחרתי מקבץ מייצג של עבודות שנראו לי מעניינות. ועלתה בי מחשבה, תקראו לי נאיבית, יפת […]

רק דברים טובים

מוזיאון לצילום, עם אוסף מרשים של מצלמות, בו מתקיימות פעילויות ותערוכות, בבית קפה הסטורי בבואנוס איירס. Museo Fotográfico Simik "הרגע המכריע" במיטבו, בסידרת צילומים נהדרת של דוגי וולאס, שמוצגת בפסטיבל הצילום בטוקיו אנני לייבוביץ מצלמת את ריאנה בקובה שמאוד הזכירה לי את Philip Lorca diCorcia – שונה ודומה: עשו לי חשק לארוז מזוודה: Genesis – תערוכה של סלגדו […]

על גיבורות והבלים

כל יום אני מקדישה לפחות שעה לשיטוטים באתרים מרחבי העולם שעוסקים באמנות בכלל ובצילום בפרט. בשיטוטי רשת כמו בשיטוטי רשת, דבר מוביל לדבר. התחלתי לקרוא מאמר על צילום דוקומנטרי במגזין מונצואלה וכשגיליתי בו דימוי של צלמת בשם ויולט בולה, מתוך סידרה "הגיבורות". מייד עזבתי את הטקסט והלכתי לבדוק מי הן הגיבורות של ויולט. (כי הרי […]

עידן התום

תערוכות אמנות מקבלות שמות שונים. לעיתים הם מסתוריים, או מתחכמים, אפילו מפתיעים. חלי גולדנברג קראה לתערוכת היחיד הראשונה שלה ״מי שמביט בי״. וזהו שם מדוייק להפליא, בטח בקונטקסט המקומי הישראלי. כי – מי לא ראה צילום של חלי גולדנברג על דפי העיתונים, על פרסומים של חברות שונות, מי לא מכיר את חלי מ״הלהקה״? פעם היא […]