עומק שדה – אליסיה שחף

מכתב מרגש במיוחד שקיבלתי מאישה מופלאה שצילמתי, ואני משתפת באישורה, כמובן:

כשי. התקשרה לקבוע מועד לצילום, היא רק אמרה, שהיא רוצה לנסות להצטלם בעירום.

ברגע שהיא נכנסה לסטודיו מייד הבנתי שאני עומדת בפני סשן מאוד לא פשוט.

אין דרך קלה להגיד את זה, אז אני פשוט אגיד: אמא שלי נפטרה בגיל 70 אנורקסית. הפרעת האכילה הייתה קיימת אצלה מאז ומעולם, אבל היא הלכה והשתלטה על חייה עם השנים, עד שהכריעה אותה.

י. שהגיעה אליי הייתה אישה בת 60+, נראית מבוגרת בהרבה, מאוד מאוד רזה, עם מבט ריק ושפת גוף נוקשה ועצבנית, מדיפה ריח חזק של סיגריות.

כשראיתי אותה חשבתי, איך אני אומרת לה בעדינות שאני לא מסוגלת להתמודד עם כפילה של אמא שלי?

נבהלתי.

ואז אמרתי לעצמי – זה לא אותו הדבר, האישה הזו מנסה לעשות משהו למען עצמה. וזו גם הזדמנות, אולי, לעשות סוג של תיקון: להיות שותפה בנסיון שלה להתמודד עם המחלה הארורה הזו בדרך אחרת, לא קורבנית ולא אובדנית. משהו שאמא בחיים לא הייתה חושבת אפילו.

השיחה הקצרה שניהלתי עם עצמי הועילה. לשתינו.

קצת דיברנו, אני לא הזכרתי את אמא שלי, היא לא הזכירה את המחלה שלה, ולאט לאט היא קילפה את ההגנות שלה, והחששות שלה, והבגדים נשרו להם יחד איתם.

היא יצאה מהסטודיו הרבה יותר נינוחה, ואפילו הצלחתי לזהות איזה ניצוץ של חיים בעיניים שלה.

שבועיים אחרי שמסרתי לה את הצילומים, היא שלחה לי מכתב ארוך ומרגש בו היא מספרת, שכל יום היא מתבוננת בצילומים, שהיא לא מאמינה שזו היא, כמה היא יפה.

אני כל כך שמחה שלא ויתרתי עליה.

ניצוץ של חיים? (העיניים של אמא)

* * *

הזדמנויות לצמיחה נוצרות מתוך הריק.

האם הרחם הוא מקום של ריקנות?

כאשר אישה מכירה בבעיותיה, היא מוכנה להתחיל את ריפויה.

משבר הוא הזדמנות. האישה החכמה מכירה באמת ומוכנה להיות שלמה.

הריפוי מתרחש לאחר הפציעה.

מתוך "הטאו של הנשים".

יום אחד התקשרה אליי אישה, וביקשה להצטלם. זו הייתה שיחה עניינית וקצרה: קבענו יום ושעה, וזהו. לא שאלה שאלות, לא ביקשה בקשות, ולא אמרה דבר על עצמה.

הייתה לי תחושה שזה הולך להיות צילום קשה. היא נשמעה צעירה מאוד בטלפון, מאוד סגורה, לא ממש מתקשרת.

כשהיא הגיעה, הובלתי אותה אל סטודיו, הצעתי לה שתיה ואמרתי לה, קודם כל אנחנו מדברות.

אני צריכה להכיר אותך קצת, לפני שאני מצלמת אותך.

הנוכחות הפיזית שלה הייתה ההיפך המוחלט מהרושם שהותירה בי השיחה הטלפונית.

היא הייתה מאוד שקטה, אבל לא סגורה בכלל. היא אמרה לי, שהיא לא אוהבת לדבר בטלפון, אבל תמיד שמחה לשיחה נעימה פנים אל פנים (מתאים לי ! גם אני כזו בדיוק, אני צריכה לראות, לשמוע ולהריח את האדם איתו אני מתקשרת ללא תיווך אלקטרוני).

ואז היא סיפרה לי, שהיא עובדת לפרנסתה כצלמת אירועים, ובמסגרת עבודתה היא צילמה הרבה מאוד כלות מאושרות.

ושהיא אוטוטו מתחתנת בעצמה, וברור שלאירוע כבר הזמינו צלמת חתונות.

הצילומים האלה שתצלמי אותי, אמרה לי, לא יכנסו לאלבום החתונה, לא רוצה שהמשפחות שלנו יראו אותם. לפני שאני מתאפרת ונכנסת לתוך ענן קצפת, אני רוצה לראות את עצמי כמו שאני, הכי יפה והכי טבעית שיש.

זו תהיה מתנת החתונה שלי לי ולאהובי.

צודקת

* * *

במהלך חייה עומדות בפני האישה החכמה שלוש מטלות: ללמוד להכיר את עצמה, ללמוד לבטוח בעצמה, וללמוד ליטול סיכונים.

כשהיא יודעת את עצמה, היא לומדת להכיר אחרים. כשהיא נותנת אמון בעצמה, היא לומדת לבטוח באחרים. הסיכונים שהיא נוטלת מקנים לה את האומץ להרפות.

את המתנות הטובות ביותר מקבלת האישה החכמה מעצמה.

מתוך "הטאו של הנשים".