קוצ'מוצ'

בשנקר החליטו לקיים ערב בסגנון הפצ'ה קוצ'ה, עם תכנים מעולם האמנות והעיצוב.

בשונה מהפצ'ה קוצ'ה, שם כל דובר מקבל 20 שניות על כל 20 הדימויים שהוא מציג, המציגים בקוצ'מוצ' בשנקר קיבלו 15 דקות תהילה, בהשראתו של אנדי וורהול.

החיבור בין אנדי וורהול לפולה בן גוריון נולד במוחם היצירתי של מארגני המפגש: הקוצ'מוצ' הוא מאכל שפולה בן גוריון נהגה לרקוח במטבחה עבור בן גוריון.

אז מה היה שם?

היה מעניין. מגוון. יצירתי. מצחיק ומאוד מהנה (אם מתעלמים מהעובדה שניסו להקפיא אותנו למוות, מסיבה לא ברורה), בהנחיותו של פרופסור מיכה לוין, ראש המחלקה לאמנות רב-תחומית שהציג את הדוברים והקפיד שלא יחרגו מ- 15 הדקות המוקצבות.

בתיה קולטון היא מאיירת מקבוצת אקטוס הישראלית.

בתיה דיברה על מקור ההשראה שלה – משפחתה. היא הראתה צילומים משפחתיים, מלווים בסיפורים שהפכו בכישרון עצום לקומיקס.

עדי ברנדה הוא צלם, אוצר, DJ ומורה לצילום במחלקה לאמנות רב תחומית ב"שנקר" . הוא השתמש במושג החשיפה כדי לדבר על התחלות, על תכנים שמקורם במציאות ועיבודם לתוצר אמנותי.

 אלכס פדואה, מעצב תעשייתי מוכשר ומאד מצליח, הראה איך אובייקט שימושי יכול להיות גם אסטטי.

 פרופ' לארי אברמסון , צייר ומרצה בכיר ב"שנקר", דיבר על מקומות וציורים מושלמים. (או מה נחשב כמושלם).

שרון פוליאקין היא ציירת, מרצה במחלקה לאמנות רב תחומית ב"שנקר" וראש המחלקה לאמנות באוניברסיטת חיפה.  שרון דיברה על תהליך העבודה על תערוכת היחיד שלה שתוצג במוזיאון אשדוד, באוצרותו של יונה פישר.

ואחרון חביב, רועי קופר , צלם ומורה המחלקה לאמנות רב-תחומית ב"שנקר" , שהיה מורה שלי בקמרה, שהשפיע מאוד על האופן בו אני מתייחסת לצילום, דיבר על תהליך עבודה ממושך על סידרת הצילומים "אטלנטיס" שהחל במחשבה ותכנון מדוקדק וסופו בתערוכה מיוחדת במינה בגלריה נגה.