בכרטיס הביקור של דינה גולדשטיין במגזין JPG כתוב, שהיא צלמת מקצועית ובכל זאת היא אוהבת לצלם להנאתה.
אמירה מעניינת, לכאורה טריויאלית. האמת, לא ממש טריויאלית.
כי כמו בכל מקצוע, העבודה לא תמיד מגיעה יחד עם ההנאה. צריך לאהוב מאוד מאוד צילום כדי גם לעבוד יום ולילה כצלם וגם להמשיך לראות את הצילום כמקום המיוחד הזה, אליו בורחים כשרוצים להנות. או כשרוצים ליצור, להביע רעיון. זה לא ברור מאליו.
ודינה גולדשטיין היא גם צלמת מסחרית מצויינת וגם עושה עבודה אמנותית מעניינת מאוד.
© Dina Goldstein Belle
בפרוייקט שלה Fallen Princesses בוחנת גולדשטיין את הדמויות המוכרות מאגדות הילדים שכולנו מכירים מזויית מאוד שונה ומיוחדת.
היא ממקמת את דמויות האגדות בחיים העכשוויים.
היא מחליפה את הסיום האופטימי “והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה…” במציאות עכשווית, קשה יותר, מרה יותר, צינית יותר.
© Dina Goldstein Rapunzel II
הדמוית של דינה הן לא דמויות מהאגדות, הן דמויות קשות יום, עיניהן פקוחות אל מציאות שהיא לא תמיד נעימה וורודה, שסיפוריהן אינם מסתיימים תמיד ב“סוף טוב“.
כאמא לילדה קטנה, דינה נחשפה לסיפורי אגדות של דיסני, ראתה מקרוב איך ילדות בנות 3 מוקסמות מנסיכות ורוצות להתלבש כמוהן.
© Dina Goldstein Snowy
לגרסאות של דיסני לסיפורי האגדות יש נרטיב די קבוע: התחלה עצובה וסוף שמח ידוע מראש.
במציאות לא תמיד מגיע האביר על הסוס הלבן להציל את הנערה …
6 Comments
לבון אמיר
21 ביוני 2009 at 22:38עבודה חכמה , אומנותית , מושקעת , מחוכמת ,נותנת בעיטה למרכז הבטן , רואה את האמת ניתן לומר ולא את הפיקציה והאשלייה , מביטה אל החיים האמיתיים דרך מטאפורה שמוכרת לכולם ,ממש הנסיך הקטן ממבט ריאליסטי ודי עצוב על החיים האמייתיים ,הבל החן שקר היופי ולמעשה סיפורה של האשלייה וכמובן מאחוריה המציאות האמיתית, עבודה בעיני אחת החשובות שראיתי בזמן האחרון במדיום הצילומי ובעולם האומנות
שרון רז
22 ביוני 2009 at 7:08מעולה, חזק מאוד, במיוחד שלגיה ו”שבעת הגמדים”, תודה
יוסי רבי
22 ביוני 2009 at 17:17במסגרת מועדון הצילום בהרצליה, היה לא מזמן שיעור בנושא של צילום מבוים בהנחיתו של דני פילדס.
מענין (ואולי חבל) שלבקרה ןלמשוב אף אחד לא חשב על הנושא היפה הזה, של דמויות מאגדות ילדים, כפי שנראה כאן בביצוע כל כך יפה
יוסי רבי.
אביגיל
22 ביוני 2009 at 17:58האסתטיקה יפה, אבל לדעתי ההדיוטית, הדימויים פשטניים, קצת ברורים מאליהם.
מיכל
23 ביוני 2009 at 13:22כל כך מודה לך על ההיכרות (זו ואחרות בבלוג שלך).
תצלומים מזוככים ומזוקקים. תובנות נפלאות. שוב, חוזרת לעניין היונגיאני. אגדות ילדים הרי מבוססות עליו.
הרפונזל והשלגיה כל כך מוצלחים ברמת הקונספט גם, שקשה להעריך אותם במילים ממש.
תודה רבה אליסיה.
ואיזה אושר זה כשמוצאים כאלו אומנים.
תודה
נעה
2 בנובמבר 2009 at 8:57עבודה מרתקת, יפיפיה, חכמה, מקורית ומעניינת ביותר של אמנית מוכשרת. תודה אליסיה על חשיפת העבודה
הזו, שזכתה להתעניינות עצומה ולפרסום רב בקנדה.נקווה שיביאו התערוכה לישראל