בלוג

דואן מייקלס

בתולדות הצילום העכשווי, מעטים הם הצלמים שהיוו נקודת מפנה בהתפתחות השפה הצילומית: דואן מייקלס הוא אחד מאותם צלמים. מייקלס נולד ב- 1932 בפנסילבניה, ארה”ב. למד אמנות באוניברסיטת דנבר ועיצוב בניו יורק.
הוא צילם את צילומיו הראשונים בשנת 1958 בביקור בברית המועצות. מאז עבד כצלם פרילנסר מקצועי עבור המגזינים המוכרים והנחשבים ביותר בתעשייה.
מייקלס לא למד מעולם צילום, וכפי שהוא בעצמו ציין בהזדמנויות רבות – עובדה זו רק סייעה לו בהתפתחות השפה הצילומית שלו: הוא מגיע אל הצילום ללא ידע מוקדם על מה נהוג ומה רצוי לעשות. כך, הגישה שלו יכולה להיות הרבה יותר פתוחה, סקרנית וחוקרת.

 

“And in not learning the rules, I was free. I always say, you’re either defined by the medium or you redefine the medium in terms of your needs.”

הוא עושה שימוש בטכניקות של צילום מעובד. מתוך הפרספקטיבה של שימוש אינטנסיבי במחשבים, זה נראה היום כדבר של מה-בכך, אבל הטכניקות של מייקלס הן טכניקות מסורתיות של צילום: שעות רבות של עבודה מדוייקת במעבדה, שעות של לימוד, ניסוי וטעייה.
מייקלס השכיל לפתח קריירה מוצלחת מאוד כצלם, מבלי לדעת הרבה על מגבלות וטכניקות צילומיות. הוא עוסק בלי הרף בבדיקה והמצאת המהות של הדימוי הצילומי. כאשר מייקלס החל לצלם בראשית שנות ה- 60, הגישה הצילומית הרווחת הייתה תיאור המציאות על גווניה ונושאיה השונים.
מייקלס פיתח סגנון ייחודי. ראשית בסדרות שלו, עליהן החל לעבוד בשנת 1966. הסדרות מעלות שאלות בנושאים כמו אוטונומיה ויעילות של הדימוי היחיד יחד עם הבימוי של הסצנה הצילומית, גישה שתקבל משנה חשיבות ותוקף בזמן הופעת הגישות הפוסטמודרניות באמנות בשנות ה- 80.

 

 

 

ייחודו של מייקלס בא לידי ביטוי בפן נוסף של עבודתו האמנותית: משנת 74 משלב טקסטים בגוף העבודה שלו. הטקסטים באים לחזק ולהדגיש את האימג’ הצילומי.

 

מייקלס הוא משורר, פילוסוף וצלם. הוא מצליח לשלב את שלושת המוזות האלה אל תוך גוף עבודה ייחודי ומיוחד. הטקסטים שלו, שמופיעים ליד הצילומים, מתקבצים לסיפור אחד ויוצרים עבודה מעוררת מחשבה על מהות החיים, התמודדות עם פחדים קיומיים ומבט נוקב אל תוך נפש האדם.
מייקלס הפנה את מצלמות וחזונו פנימה, בניסיון להתמודד ולתאר את הנופים הלא מוחשיים של פחדיו, רגשותיו, תשוקותיו וחלומותיו.

 

 

 

You Might Also Like

2 Comments

  • Reply
    מואיז
    7 ביולי 2003 at 20:40

    תודה!

  • Reply
    אור
    9 ביולי 2003 at 23:37

    איזה דיאלוג נפלא
    איזה יופי של סידרה , מבוימת נפלא ומשאירה טעם של עוד.
    שחור לבן במיטבו.
    יופי
    תודה

Leave a Reply