בלוג

איריס נשר: בחדרי החושך

זו לא הפעם הראשונה שאיריס נשר עוסקת בעבודתה הצילומית במרחב היצירה של נשים.

במהלך העבודה על הפרוייקט “מחוסמת”, שהוצג בגלריה רוזנפלד ב- 2007 , צילמה נשר את הסופרות צרויה שלו ואלונה קמחי. אז בצבצו הזרעים הראשונים לרעיון לשלב בין המילה הכתובה לדימוי הצילומי.

שלוש שנים חקרה נשר את עולמן של הסופרות והמשוררות שצילמה, קראה את מרבית הטקסטים שהן כתבו, ונפגשה עמן מספר פעמים. היא ביקשה מכל מצולמת לבחור מילה או משפט הקרובים לליבה. היא שוחחה איתן על הטקסט שנבחר, על המשמעות שלו, באיזה מקום הוא נוגע בחייהן. נשר תכננה יחד איתן את הרעיון לצילום.

© איריס נשר, מירים עקביא – רק על עצמי לספר ידעתי (פרט)

בספר שהוציאה נשר מלווים הצילומים בטקסטים מרחיבים ומפרשים, שהמצולמות העבירו אליה לאחר סשן הצילום, כשהתקצירים שלהם מלווים את הצילומים שבתערוכה המוצוגת כעת במוזיאון רמת גן.
יגאל שוורץ, העורך הראשי של כנרת זמורה ביתן, ההוצאה בה יצא לאור ספרה של נשר, כותב בטקסט שמלווה את התערוכה, שהעבודה של נשר נותנת ביטוי למהפכה הספרותית-תרבותית שהוציאה את הכותבות אל המרחב הציבורי. עד אמצע שנות ה- 80, כותב שוורץ, בכל דור של כותבים גברים הייתה אישה אחת. אישה אחת בלבד ש”ייצגה” את כל הנשים הכותבות במילייה הספרותי.

החיבור בין דימוי וטקסט, והעיסוק בנושאים שנוגעים למקומה של האישה בין המרחב הפנימי למרחב הציבורי, נוכח בעבודותיהן של אמניות רבות, ביניהן מיכל נאמן, אניסה אשקר, שירין נשטאט.

הצילומים של הנשים בעבודתה של נשר, בהם משולבים הטקסטים שהן בחרו, מהווים עבור הצופה חוויה שלמה, בה הטקסט הוא חלק אינטגרלי של הצילום. הטקסט הוא גם מילה וגם דימוי, הוא משתלב בתוך הדימוי הצילומי, מוסיף לצילום עוד רובד, עוד עומק. הצופה מוצא את עצמו מתקרב כדי לקרוא את הטקסט, מסוקרן ומנסה לראות עוד פרטים, לדלות עוד מידע, להבין, ואז מתרחק כדי לראות את הדימוי השלם. וחוזר חלילה. מהפרט אל הכלל ובחזרה. מהפנים החוצה ובחזרה.

© איריס נשר, אלונה קמחי

המבט של נשר הוא על היוצרת פנימה, אל הכוח שמניע ומוציא את המילה מהפנים אל החוץ, מהפנים אל הגוף.

מאחר וצילום הוא מדיום ‘אילם’ וכתיבה היא מדיום ‘עיוורהדיאלוג הבין תחומי נראה לי מרתק”, אומרת נשר.

בחיבור הזה, שבין המילה הכתובה, שנכתבה ונבחרה על ידי הכותבת, לבין הדימוי הצילומי שנוצר כתוצאה משיתוף הפעולה בין הכותבת והצלמת, הצלמת הופכת את הצילום ה”אילם” לקול ואת הכתיבה ה”עיוורת” לעיניים רואות.

אוצר התערוכה: מאיר אהרונסון
התערוכה מוצגת במוזיאון רמת גן עד 25.8.2010

פורסם ב- viewfinder

You Might Also Like

No Comments

    Leave a Reply