In בלוג/ על אמנות

על התום שבהתבוננות

אני מתבוננת בצילומים של אנה פאולה גרה  בהשתאות.

פעם צילמתי ככה, אני אומרת לעצמי, פעם התבוננתי ככה בעולם.

יש בצילומים שלה רגישות בלי טיפת ציניות. תמימות מודעת, או ככה אני מפרשת אותה.

בכלל לא צריך לפרש אותה, בעצם, זה כל העניין.

היא מזכירה לי את התערוכה של חלי גולדנברג, התחושה הזו שהיא עוררה בי, תחושה של תום, ועדינות מופלאה.

היא גם מזכירה לי שלפעמים (תמיד ?) אין צורך להרחיק (פיזית ומנטלית) כדי לראות, להגיד, ליצור.

הכל כאן, בעיניים, בלב.

 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

2 תגובות

  • Reply
    ח לי
    31/07/2018 at 9:07 am

    הו אלי, כמה כמה כ מ ה שימחת אותי עם ההשוואה הזו, אין לך מושג כמה בזמן היא הגיעה. תודה

  • Reply
    Alicia Shahaf
    31/07/2018 at 11:53 am

    לב

  • תגובה

    שינוי גודל גופנים